עונשו של רמאי
עגמה עליו רוחו של ר' יודל ולא ידע לשית עצות בנפשו. אומנם רמאי הוא מושיקו, שהוציא ממנו את פרוטותיו האחרונות במירמה וללא תמורה, אבל כיצד יוכל לגשת אל יהודי, פחמי עני ודל, כדי להטיח בפניו שרימהו ולתבוע בחזרה את שתי המג'ידות? לא, הוא לא יעשה כעצת אשתו ולא ילבין פניו של מושיקו ברבים. הבליג ר' יודל על כאבו, כבש את כעסו ובלע את מנת העלבונות שאשתו הטיחה כנגדו על ה"מציאה" ש"סוחר" כמוהו חטף, הצטנף בקרן-זווית ושתק.
למחרת היום קרה דבר, שאפשר להגדירו כ"נס משמים": ר' יודל ישב בישיבה ב"עץ-חיים", שקוע בתלמודו, כאשר ילד מילדי התלמוד-תורה בא אליו והודיעו כי אשתו של מושיקו הפחמי עומדת בחוץ ומבקשת שהוא, ר' יודל, יצא אליה. נתבהל ר' יודל, עשה קמט קטן בגמרתו ויצא החוצה, אל האשה, בדמעות בעיניה סיפרה, שיום קודם לכן הסתכסך בעלה עם ערבי שבא לקנות כמה רוטלים פחמים, ומשלא באו לעמק השווה הלך הישמעאלי והעליל עליו שהיהודי קילל את הנביא מוחמד קללה נמרצת, ואף העמיד עדים, שאישרו את דבריו. ג'נדרמים תורכיים באו לביתם, כבלו את המקלל היהודי באזיקים וחבשוהו ב"סאראייה". רצתי מיד לסאראייה, הוסיפה האשה וסיפרה, ומצאתי את מושיקו מאחורי סוגר ובריח, וכאשר ראני מרחוק החל מצעק בקול גדול: "זה בא לי כעונש מן השמים, על שרימיתי את ה'חכם' האשכנזי ומכרתי לו שק פסולת במקום פחמים. קחי שתי מג'ידות כסף ומהרי אל ה'חכם' בישיבה, החזירי לו את כספו והתחנני שימחול לי"…
ניאות ר' יודל לקבל את כספו, ואף נענה ואמר: מוחל אני לו במחילה גמורה והמתיר אסורים יתיר את בעלך מבית-כלאו ותתבטל העלילה".
עוד באותו יום שוחרר מושיקו מבית האסורים, לאחר שהערבי שאיתו הסתכסך בא לפתע ל"סאראייה" והודה, כי אומנם היה לו ריב ודברים עם היהודי, אך שום קללה כלפי הנביא לא הוציא היהודי מפיו. זאת היתה טעות שבשמיעה והוא מצטער עליה.
עם צאתו מה"סאראייה", פנה מושיקו ישר לביתו של ר' יודל, נשק את ידיו והתחנן שימחול לו, בהסבירו כי לא היתה זאת אשמתו שבתחתית השקים היו צרורות עפר ולא פחמים, כי אם אשמת הבדווים ה"בשיטים", ספקי הפחמים, שדרכם בכך, לרמות את לקוחותיהם ולהגניב לתוך השקים אבנים וצרורות-עפר במקום פחמים. הוא, מושיקו, כבר בא על עונשו שלא בדק את השקים כהלכה, ועתה הוא מבקש את סליחתו של הצדיק. מחר, הוסיף מושיקו והתחנן בקול בוכים, אשלח לך "גמל פחמים" אחר, חינם וללא כל תמורה, כפיצוי על הצער ועוגמת-הנפש שגרמתי לך ונא אל תשיב פני ריקם וקבל את מנחתי השלוחה לך…
תחילה סירב ר' יודל לקבל מתנת-חינם בציינו שאפילו לא העלה על דעתו לחשוד ביהודי שהוא מרמה לקוחותיו ביודעין ובטוח היה שיד הספקים-ה"בשיטים" במעל הזה. לבסוף הסכים לקבל את הפחמים אך בתנאי שמושיקו יסכים לקבל מר יודל ארבעה מינים מהודרים לקראת חג-הסוכות הממשמש ובא.