ר' ברל עולה לירושלים
עם גמר המלחמה, החליטו ר' ברל ואשתו שאין להם מה לחפש בגלות. ארזו את מעט מטלטליהם ועלו לארץ, והגיעו לירושלים בעירום ובחסר כל.
כנעמי בשעתה המתה ירושלים מהידיעה כי הנגיד ממינסק בא לירושלים, כשאך שמלתו לעורו, והוא יצא נקי מכל נכסיו הרבים ועושרו המופלג.
אין דרכם של אנשי ירושלים להיות כפויי-טובה והם אומנם קיבלו את ר' ברל ואשתו בכל הכבוד הראוי להם. גבאי המוסדות ומנהליהם, שנהנו בעבר מידו הפתוחה והרחבה, כינסו אסיפה וארגנו קרן מיוחדת, שתעזור לר' ברל לשקם את חייו הכלכליים וליצור לו מקור חדש לפרנסתו. משלחת של מנהלי המוסדות הציעה לו סכום נכבד כ"הלוואה עומדת" להקמת בית-חרושת לסוכר בארץ או כל מיפעל אחר כראות עיניו. אולם ר' ברל דחה באדיבות את כולן וקיבל רק את הצעתו של מנהל מושב הזקנים המאוחד, שהעמיד לרשותו אגף מיוחד בבניין החדש, שנבנה מתרומתו של ר' ברל, ושבו יוכלו הוא ואשתו לחיות את שארית ימיהם בשלווה ובכבוד.
לידידים הסביר, שאחרי כל מה שעבר עליו, הגיע למסקנה, שחבל להשקיע מאמצים ועמל כה רב ברכישת קניינים חומריים, שהם נכסים חולפים, שבן-לילה היו ובן-לילה נשדדו ונעלמו. וכי מה נשאר בידו מעשרות שנות עמל וגריפת ממון? רק מפח נפש וכאב לב! עתה החליט להקדיש שארית ימיו ללימוד תורה וקיום מצוות ולשיפור איכות החיים של פועלים וקשי-יום, שמחמת דאגות פרנסה הם נאלצים לעבוד קשה במרבית שעות היממה, בלי שתישאר בידם שעה פנויה ללימוד תורה מתוך הרחבת הדעת.
וכך אירע, שר' ברל, אשר בימי גודלו ותפארתו כינוהו בשם "רוטשילד של רוסיה" היה בערוב ימיו אחד מחוסי מושב-הזקנים, שהיה מאוכלס ברובו דלת העם, זקנים וזקנות גלמודים ועלובים.
לא ארכו הימים ור' ברל ואשתו התרגלו לסביבתם החדשה, ואף נתחבבו מאד על חוסי הבית ועובדיו. את עיקר סיפוקו היה מוצא ר' ברל בשיעורו הקבוע שלמד אצל המגיד המפורסם ר' בן ציון אלפס, שהתפרסם בשעתו כפה מפיק מרגליות.
וכך נהגו ר' ברל ואשתו מדי יום ביומו אחרי שינה של צהרים לצאת את השער, להתיישב על הספסל, הוא בין הזקנים והיא בין הזקנות, לשאוף מאוירה הצח והצלול של ירושלים עיר הקודש.
לשבחם של ראשי המוסדות גם ייאמר, שלא זנחו את ר' ברל בנפילתו. והיו מבקרים אותו לעתים תכופות, ועושים כמיטב יכולתם לנחמו ולעודדו במצבו הירוד והנפול. הם אף היו מגניבים לו מתחת למפה כמה שטרות כסף, שיהיו לו לדמי כיס ולכל מיני צרכים צדדיים, שאדם חי מזדקק להם. קשרי ידידות מיוחדים במינם נתקשרו בין ר' ברל לבין ר' יחיאל מיכל טוקצינסקי, ראש ומנהל מוסדות "עץ חיים" שבשכונת מחנה יהודה. ר' מיכל שהיה גר ממול בשכונת "עץ חיים" שהוקמה ונבנתה על ידו. אף היה מזמין את ר' ברל ואשתו לסעוד על שלחנם בשבתות ובמועדים.