שאלת חכם
וכאן נפלה אפתעה. בקול רגוע ומאופק החל ברל'ה מנחם את אשתו הנסערת. ודאי, ודאי, פייגל'ה, על דבר כזה יש לפנות בשאלת חכם. חשש חמץ בפסח, כלום דבר קטן הוא? היטבת לעשות שלא הכרעת על דעת עצמך… חמץ בפסח… דבר חמור הוא. יפה עשית, פייגל'ה, שלא היגשת את התבשיל בלי שאלת חכם תחילה…
לקח ברל'ה את העוף, עטפו במגבת שכובסה והוכשרה לפסח ושם פעמיו למורדות בתי-מחסה, לעבר הדירה התחתונה, שמתחת לבית-הכנסת, שבה ישב אותה שעה הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד וערך סדר-פסח כהלכתו. משהתקרב ברל'ה אל הדירה, שמע קולות בוקעים ויוצאים מבעד לחלונות הפתוחים. משהגיע לחצר הקטנה, הציץ בחלון ולעיניו נתגלה מחזה נורא-הוד: בראש השולחן הארוך היסב בכורסתו הגאון רבי חיים זוננפלד ופניו פני-להבים. כולו סוער ולוהט הירבה לספר ביציאת מצרים והסביר למסובין את משמעות חג-הפסח וחשיבותו להעמקת האמונה באל אחד, בורא שמים וארץ. עיניו הגדולות והשחורות הפיקו אושר והתעלות רוחנית וכולו קרן משמחה וחדווה, כאילו הוא עצמו יצא עכשיו ממצרים.
כמסומר למקומו נשאר ברל'ה עומד על עמדו וכמעט שהחליט לחזור על עקביו, אלא שברגע האחרון ממש אזר עוז, נקש קלות על הדלת ונכנס פנימה. לרגע עצרו כולם את נשימתם. רבי חיים שישב בראש השולחן, קיבל את ברל'ה במאור-פנים ושאלו לפשר בואו. בצעדים מאוששים ניגש ברל'ה והראה לרבי חיים את "השאלה". רבי חיים החוויר קצת, כי הבין יפה את משמעות אסרת העוף לגבי שלום-הבית המעורער בין שני בני-הזוג. קם רבי חיים מכסאו וביקש מברל'ה לבוא אחריו. שניהם נכנסו למטבח, לקח רבי חיים קערית ומילא אותה בשר, מרק וכופתאות מתוך הסיר שעמד על הכיריים והושיטה לברל'ה.
העוף שלך, אמר, עוד טעון בדיקה נוספת. אך למראית-עין נראה לי שהוא וכל אשר בתוך הסיר אסור באכילה, קח לך כאן קערית זו ותשמח את אשתך ואת עצמך בכופתאות הנפלאות של הרבנית.
ברל'ה סירב. מה פתאום אקח את הכופתאות שלכם ואת סעודת החג שלכם, אמר. אם כך אירע לי, מן הסתם כך גזרו עלי מן השמים. אדרבה שמח אני שמן השמים מנעו ממני להיכשל חלילה באיסור חמץ בפסח.
הינהן רבי חיים בראשו ואמר: נראה לי שאביך הצדיק, שהיה מדקדק ביותר באיסורי חמץ בפסח, הוא השומר עליך ממרומים. קד ברל'ה קידה של כבוד כלפי רבי חיים ובברכת פסח כשר ושמח יצא את בית-הרב, כדי לשוב לביתו. בדרך השליך את העוף, המחומץ לתוך פח אשפה.