שני חכמי ירושלים לדבר אחד נתכוונו
נשען הרב הישיש על כף ידו והירהר שעה קלה, ולאחר מכן אמר לי: "לדעתי כל הטלגרמה מזויפת היא ונשלחה על ידי משפחת הנאשמים.
מסתבר שיש במשפחתם בעלי יכולת המרשים לעצמם להוציא סכום גדול על הטלגרמה, ועל התשובה, הוצאה המסתכמת במאתים וחמשים רובל לפחות. יכול בהחלט להיות שהרב מנובומינסק אינו יודע כלל על הטלגרמה, וגם יתכן שאין רב כזה בכלל".
– ובכן, לפי דעת רבינו, מה יש להשיב?
– "כלום. – תוכל להשיב דברים סתומים חסרי משמעות, כגון: "שאני והחכם באשי משרתים כרבנים במדינה שבחסותה ותחת שלטונה של תורכיה, ולכן נמנע מאתנו להתערב בנושא שהוא ענין פנימי של מדינה אחרת".
הייתי כולי פליאה והשתוממות איך שרוח הקודש מדברת מגרונם של שני צדיקים ישישים אלה, שמבלי להדבר יחדיו – שניהם בסגנון אחד נתנבאו.
ניסחתי מיד את הטלגרמה כפי שהורו שני הרבנים הזקנים, ועוד באותו לילה נשלח המברק בחזרה לנובומינסק.
★ ★ ★ ★
כל זה התרחש בליל ששי, ובשבת קודש בצהרים השיב החכם באשי את נשמתו לבוראה, זקן ושבע ימים בגיל תשעים ושתים, כשדעתו צלולה ובהירה עד זיבולא בתרייתא.
ועד כמה כיוונו שני הצדיקים הישישים אל האמת, ורוח ה' נוססה בהם, נלמד ממה שקראנו בעתון "הזמן" גליון מס' 150, שהופיע ברוסיה, וכן בעתון "הצפירה" שהופיע בורשא, הכותבים:
"הודות לפקחותם הערה של רבני ירושלים, לא הצליחו שונאינו ללכדנו ברשתם ע"י טלגרמות מזויפות, ששלחו להם בשם הרב מנובומינסק, ועל ידי זה ניצלנו מפרעות ומפוגרומים. ולוא היו הרבנים הזקנים בירושלים הולכים תועים ע"י הטלגרמים המזויפים, כי אז לא היה גבול לפורעניות שהיינו סובלים פה"…
כמה גדולים דברי חכמינו: "חכם עדיף מנביא" – "ובישישים חכמה".