נרדם בסעודת הערב
באותם הימים עמוסי הטרדות, של ריצה בלתי פוסקת משעות הבוקר ועד אחרי שקיעת החמה, חזר ר' יענקלה לביתו עייף ורצוץ; התיישב ליד שולחנו לסעוד את סעודת ערבית הדלה, אחרי שבמשך היום כמעט שלא טעם מאומה.
על השלחן היתה פרוסה מפה צחורה, כי כך מנהגו מימים ימימה לכבד את שולחנו הדומה למזבח, במפה לבנה ונקיה. קיצץ לעצמו קצת ירקות, ותיבלם במלח ובשמן; הוציא מתרמילו ככר לחם מעוגל, שהצדקנית חעשע די-בעקערקע (הנחתומית) אופה לו מדי שבוע בשבוע, ושם על השולחן ביחד עם סכין ומלח, כדת וכדין.
אפילו שעששית הנפט כבר היתה קרובה לדעיכה, כי מיכל הזכוכית שלה כמעט היה ריק, הסתפק ר' יעקב ב"אש נמוכה", ובלבד שלא יצטרך בעייפותו הרבה להתעסק עם מילוי המיכל, שהיה קשור עם טירחה מרובה.
נטל ר' יעקב את ידיו בדחילו ורחימו, הרימן אל-על ואמר בכוונה "שאו ידיכם קודש". ניגבן כהלכה, ושקע לתוך כורסתו, כשבידו האחת ככר הלחם ובידו השניה הסכין.
והנה מרוב עייפות, נרדם ר' יעקב ושקע בשינה עמוקה. האורלוגין העתיק שעמד על השידה, השמיע את תיקתוקו המונוטוני כשברקע נשמעים זמזומי הזבובים והיתושים. מנורת הנפט שמיכלה נתרוקן יצרה צלליות ארוכות ומבעיתות על הקירות המקומרים. אחרי מספר ריצודים וכרכורים כבתה לגמרי, בהשאירה את ר' יעקב באפילה.
נם לו ר' יעקב את שנתו שקוע בכורסתו, כשארוחת הערב הדלה שלו עומדת כמבוישת על השלחן. לפתע נתעורר מתרדמתו, ובבית חושך ואפילה. דממה מסביב, רק הצירצור העקשני של הצרצר, קוטע מזמן לזמן את השקט.
שיפשף ר' יעקב את עיניו, מיהר לכיור הנחושת ונטל ידיו להסיר רוח רעה, כדין המתנמנם שיתין נשמין.
משנתפכח קצת, נזכר שבעצם הוא שרוי באמצע ארוחת הערב שלו. מיהר לכירים להוריד את המיחם מהאש ולמזוג לו כוס של חמין, אלא שהכירים כבו מזמן וגם המים שבמיחם כבר נצטננו.