בנו הגדול חלה במחלה מסוכנת
ועוד מצוה אחת שהזכרנו בראשית סיפורנו – הדקדוק וההידור במצות תפילין.
שני בנים נולדו לרבי אברהם אהרן לצד שש בנות. הבן הגדול שמעון; והבן הצעיר מאיר, שנפטר על פניו בשנות נעוריו באלול תרע"ט. ואביו קונן עליו קינה גדולה, כי בן יקיר וחכים היה, ולגדולות נועד ונצפה.
ועד שזכה רבי אברהם אהרן להוליך את בנו הגדול שמעון לחופה, עברו עליו יסורים. רבים והרפתקאות שונות ומשונות, שאין כאן המקום לפורטם. וסלסול נהג רבי אברהם אהרן בעצמו, שלכבוד הכנסו לחופה הגיש לבנו כמתנת נשואין, זוג תפילין מהודרים ביותר, שהפרשיות נכתבו בהידור רב על ידי סופר תלמיד חכם.
אחרי מנה גדושה של יסורים וצער גידול בנים, זכה רבי אברהם אהרן סוף סוף לכף נחת מבנו הגדול, בהכנסו לחופה עם כלה נאה וחסודה, רחל לאה בת הצדיק רבי יצחק אייזיק חבר. וכל-אימת שהזוג הצעיר סעד על שולחנו של רבי אברהם אהרן בשבתות ובסתם יום של חול – היה מופיע דוק של אושר ונחת-רוח על פניו הלהות והמיוסרות של אותו צדיק.
ביקש רבי אברהם אהרן לישב בשלוה ולנוח קימעא מצער גידול בנים – קפצה ובאה עליו צרה גדולה. לא מלאו עדיין ששה חדשים מכלולות בנו, והוא נדבק במחלת טיפוס-הבהרות המסוכנת, והיה קרוב למיתה יותר מלחיים, כי רק אחד מני אלף נחלץ ממנה מרדת שחת.