עסקן רב פעלים
בן שמונה היה רבי זלמן רבי נחום'ס כשעלה עם הוריו לארץ, וכיובל שנים עסק וטרח בבנין ירושלים ובהרחבת גבולה מחוץ לחומות. עסקן רב-פעלים היה ר' זלמן בכל שנות ישיבתו בירושלים. טרוד ועסוק בצרכי ציבור – ועם זאת מוצא הרבה שעות פנויות ללימוד ולהרבצת תורה. אין לך עסק מעסקי הציבור שאין ידו של ר' זלמן באמצע, אבל כל זה רק בשאר שעות היום, כי לפני הצהרים הקדיש עצמו לנהל ישיבה של בחורים מחוננים וחריפי-מח, והוא עצמו הגיד את השיעור בפניהם.
משעות הבוקר עד הצהרים, היה ר' זלמן מגיד שעור בפני קבוצה מובחרת של בחורים שנפשם חשקה בתורה, ולבם רחב כפתחו של אולם. מדה זו מאביו הצדיק רבי נחום שאדיק'ער, ירש, שאם אדם למד תורה הרבה אל יחזיק טובה לעצמו, אלא יפוצו מעיינותיו חוצה וירחיב גבולו בתלמידים. ואל יעלה על דעתו של מישהו שר' זלמן עשה את תורתו קרדום לחפור בו – חס וחלילה. להיפך, עוד היה מוסיף לתלמידים משלו, ונאמנים היו עליו דברי חז"ל, לעולם יתדבק אדם במדותיו של הקב"ה: "מה הוא רחום – אף אתה רחום".
ואף-על-פי שכל אחד מעיסוקיו של רבי זלמן, דיו כדי למלא את זמנו של אדם בינוני ברוב שעות-היממה, מעולם לא דחה רבי זלמן בקשתו של איש להטות אוזן לבקשותיו ולהשתדל למלא מישאלותיו באמתלא שהוא עסוק ואין שעתו בידו. גמילות-חסדים לכל אדם, אהבת ישראל בלי מיצרים ותשוקה לוהטת לגאולת-ישראל ולבניין ירושלים – אלה היו התכונות העיקריות באופיו של רבי זלמן רבי נחומ'ס. מוכנים היו פרנסי-הציבור בירושלים לגמול לרבי זלמן כרוב חסדיו ולפרנסו בכבוד, אלא שהוא נזהר שלא לעשות את תורתו קרדום לחפור בו וסירב ליהנות מקופת-הציבור אפילו שווה פרוטה. עני מרוד נשאר רבי זלמן כל ימיו, כשעיסקי-אתרוגים לפני חגי-תשרי ומיסחר במצה שמורה לפני חג-הפסח מהווים מקור-פרנסתו היחיד לכל ימות-השנה. הרווחים הדלים של עיסוקים אלה הספיקו בקושי לצרכים החיוניים ביותר של המשפחה, אלא שרבי זלמן מעולם לא התאונן ולא בא בטרוניה כלפי מעלה.
