מעשה בברכת המזון
בין השנים תר"מ־תרמ"ה עלה מפולין לירושלים יהודי בשנות העמידה ור' יעקב גאלינער שמו.
ר' יעקב היה סוחר מצליח בעירו גאלינה שבגליציה ועשה חיל בעסקיו, עד שהגיע לעשירות מופלגת. הוא אף נתברך בצאצאים מוצלחים, וברכת ה' תלוהו בכל אשר יעשה. הוא נודע בצדקת פזרונו, וידו היתה פתוחה לכל דבר שבקדושה ולצרכי עמך המרובים. ואף־ על־פי שר' יעקב ראה ברכה במסחרו וההצלחה האירה לו פנים בעסקיו הרבים, לא היה ר׳ יעקב מאושר בחלקו, כי יותר מדאי זמן גזלו ממנו עסקיו, ולא היה יכול להגות בתורה כחפצו וכתשוקתו. כל ימיו שאף להשתחרר מעיסוקיו ולהתמסר כליל ללימוד התורה, אלא שיום רדף יום ושנה רדפה שנה, ור' יעקב שקוע עד צוארו בעסקים, ובלבו מכרסמת הדאגה: – תורה מה תהא עליה?…
כשהגיע ר' יעקב לשנת היובל לחייו, התעורר בוקר אחד משנתו, ובפיו נפל לו הפסוק "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה, ולא יעבוד עוד". באותה שעה נזכר במה שאמרו חז״ל "השכים ונפל לו פסוק לתוך פיו, הרי זו נבואה קטנה" (ברכות נה, ב); והוא ראה בכך אות מן השמים, כאילו קול קורא אליו ממרום: "עד כאן דאגת לעניני העולם הזה; מכאן ואילך עליך להתכונן ולדאוג לעולם הבא"
כשחזר ר' יעקב מבית הכנסת, לא פנה כדרכו לסעוד עם אשתו את ארוחת הבקר, אלא ניגש לקופת הברזל שעמדה בפנת חדר האורחים, הוציא ממנה חבילת רובלים מרשרשים – חמשים שטרות בני מאה רובל כל אחד – קרא לאשתו בריינה והגיש לה את חבילת הרובלים, ואמר: "הא לך חמשים שטרות של 100 רובל, לחלק לחמשים עניים, לכבוד יום הולדתי החמשים".
כשגמרו את ארוחת הבקר, הודיע ר׳ יעקב לאשתו על החלטתו לחסל את עסקיו ולעלות לארץ הקודש, ומכאן ואילך להקדיש את זמנו רק לתורה ולמעשים טובים. אף-על-פי שר' יעקב עמד אז בשיא הצלחתו ועסקיו פרחו והתרחבו מיום ליום, לא ניסתה, אשתו הצדקנית להניאו, ונתנה את מלא הסכמתה להחלטה הגורלית.