סוכה על הסיפון
למחרת יום-הכיפורים שוב צרר רבי ישעיהו את צרורותיו, אמר שלום למארחו-מיטיבו ויצא לנמל ביירות בתקוה שימצא שם כלי-שיט כלשהו, שיסיעו מהרה לארץ-ישראל, כדי שיוכל לעלות לרגל לחג הסוכות לירושלים ולקיים מצוות ארבעה מינים ליד מקום-המיקדש, ככתוב "ושמחתם לפני השם אלוקיכם שבעת ימים". עינו נפלה על ספינת-מיפרשים קטנה וישנה שהטעינה עצים. לאן פניכם מועדות ולמי העצים הללו? – שאל רבי ישעיה את הספנים הישמעאלים והם ענו: לחוף עכו, העצים הם בשביל אפנדי ערבי המתגורר בעכו, והוא רוצה לבנות לו בית מארזי-הלבנון. ניגש רבי ישעיהו אל בעל הספינה והציע לו לקחת עמו לעכו, אותו ואת שני ילדיו הקטנים. בתחילה סירב הישמעאלי, כי הספינה היתה ישנה ורעועה ונועדה להובלת משאות בלבד, אולם משתחב לו רבי ישעיהו שני נאפוליוני-זהב לתוך כפו, ניאות הספן להעלות את היהודי עם ילדיו ולהקצות להם פינה קטנה בירכתי-הספינה.
עם רדת הערב הרימה הספינה עוגן והפליגה לים הפתוח. רוח חרישית קלה נשבה על הים ולאור ירח בהיר החליקה הספינה על פני המים כשמפרשיה מתבדרים ברוח, לקול משק-הגלים. לרבי ישעיה נדמה היה שכל הבריאה מתרוננת אתו ושמחה בשמחתו עם התקרבו למחוז-חפצו. אחרי תנומה קלה, התעורר רבי ישעיה בחצות לילה.
הצטמצם בפינתו הקטנה, ולאור נר מבליח החל לערוך תיקון-חצות. בבוקר זרחה שמש ים-תיכונית והפיצה קרני-פז על פני המים הכחולים שהתמזגו עם שירת-הספנים תופשי המשוטים. משק-המשוטים ומנגינת הספנים נשמעו לרבי ישעיה כמנגינה עריבה, שאוזן לא שמעתה מעולם.
עודו יושב תפוש-שרעפים ועיניו נתונות למרחבי הים ולפלאי-הבריאה, הבחינה עינו של רבי ישעיה בקבוצה של עננים אפורים שעלו מהים וטיפסו אל-על. על הספנים ירדה תוגה ושירתם נדמה. עד מהרה החלה מנשבת רוח מערבית עזה והספינה טולטלה בין גלי ים סוערים, שהלכו וגאו משעה לשעה. שני ילדיו של רבי ישעיה נצמדו אליו באימה ושפתיו לא פסקו מלמלמל פסוקי-תהילים "ויצעקו אל השם בצר להם, ממצוקותיהם יושיעם"… לעת ערב נח הים קצת מזעפו, אך תחת להתקרב אל יעדה, הלכה הספינה והתרחקה מן החוף הנכסף. כך טולטלה הספינה לכיוונים שונים עד שקרב ובא ערב חג-הסוכות. נתמלא רבי ישעיה דאגה, שאם הספינה לא תגיע אל החוף עד לשעות הערב, לא יוכל לקיים מצוות אכילת-כזית בסוכה בלילה הראשון של החג. ניגש רבי ישעיה אל הקברניט וביקש רשות לקחת כמה קרשים שהיו מונחים על הסיפון ולהקים סוכה קטנה בירכתי הספינה. תחילה סירב, כי חשש שהסוכה תכביד על ניוט הספינה, אך מתת-יד נדיבה עשתה את שלה והרשות ניתנה.