דמותו של אבא
לאחר שנרגע קמעה החל אליהו ברוך לספר לאמא ולסבתא מה קרה לו ואיך התחולל המהפך הזה בחייו. "בשובי הערב עייף הביתה, סיפר, הקדמתי לעלות על יצועי ונסיתי להירדם, לפתע הופיעה לנגד עיני דמותו התמירה של אבא ז"ל שנתן עלי בקולו: אלי-ברוך חזור בך מדרכך הרעה וממעלליך המקולקלים! פחד אחז אותי. נסיתי להתגבר, משכתי את השמיכה מעל לראשי, עצמתי שמורות עיני, אך הקול לא נמוג, שוב שמעתי את אבא, הפעם כמתחנן: אלי ברוך, אלי ברוך שלי, בבקשה ממך, חזור בך! שוב אל אמא! הורדתי השמיכה, העליתי אור בעששית, הקול לא פסק ואבא כמו חי ניצב לפני והתחנן: אלי ברוך, אלי ברוך שלי…והנה אני כאן.
לפנות בוקר כבר נתבשר הדוד ר' ברל על שובו של אליהו ברוך אל חיק המשפחה. וכשעמדו יהודי מינסק בערב-פסח ליד המדורות ושרפו את החמץ, שחו כולם על הנס שאירע באותו לילה ועל הבן שסרח ובאורח פלאי חזר בתשובה ושב אל משפחתו. ביום השני של החג כאשר זקני מינסק ונכבדיה היו מסובים בביתו של ר' ברל, שהיה פרנס הקהילה, כמנהגם מדי שנה, שוב סחו הכל בנס שנעשה לזלידוביצים בערב החג. תוך כדי שיחה קם על רגליו הגאון ר' נפתלי משכיל-לאיתן ובגלותו את דבר המברק שהורץ אל אנשי ה"כולל" בירושלים אמר: בואו וראו כמה גדול כוחם של יקירי ירושלים וצדיקיה, שאלמלא תפלתם ליד הכותל המערבי ספק אם היינו אנחנו ראויים לאותו נס. חוב גדול אנו חבים לאנשי הכולל בירושלים, שמזה שנים מספר הם מבקשים את עזרתנו כדי להקים בתים בשביל עניי ירושלים ולא נענינו להם עד כה… בו במקום הכריזו הנוכחים על תרומותיהם. משפחת זלידוביץ לבדה, ואליהו ברוך בתוכה, תרמה ארבעת אלפים רובל כסף, בסכום זה נרכשה חלקת אדמה בין שכונת כנסת ישראל ב' לבין רחוב בצלאל, שעליה -הוקמו בתי-מינסק, שנקראו תחילה "שכונת בית הלוי" על שם משפחת זלידוביץ שהיו לוויים. על חלק של המיגרש זרעו גבאי כולל מינסק חיטה למצה שמורה שבתמורתה פירנסו את עניי ה"כולל", בפינה מערבית נשאר מקום לטחנת-הקמח (למצה שמורה) של ר' מוטל מילנר, שעלתה באש לפני כעשרים שנה ואילו בצפון התמקמה המאפיה של ר' חיים ישראל הלפרין, הלא היא מאפית המצות כהן-הלפרין המהוללה.