אך טוב וחסד
ובענין זה של עשיית חסד ורדיפת הצדקה היו ר' יעקב ואשתו בריינה מופלגים ביותר, ולא היה להם מתחרה ודוגמא, בכל הגלריה המפוארה של אנשי מעשה שסבבוהו. וזאת גם מהסיבה שר' יעקב משופע היה בממון, ומן השמים זיכוהו שנתקיים בו הפסוק "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית", כך שביתם לא ננעל יומם ולילה מלקבל פני עניים ונצרכים, לתומכם ולסעדם ביד רחבה ונדיבה.
כך יצא שר' יעקב יותר מה שהיה שקוע בתורה, תפוס היה ברוב זמנו למעשי חסד והטבה עם הזולת, ובזה שוים היו ר' יעקב ובריינה אשתו. והלא ידוע כי בעלי אמצעים שבירושלים דאז, נער יספרם. ומכיון שר' יעקב בא מהגולה וצרור הכסף בידו, ולרדיפת החסד של ר' יעקב ואשתו לא היה קץ וגבול, כבר הרגישו בהם עניים וקשיי יום. ואפילו שהתרבו וקפצו עליהם הטרדנים והנצרכים, מעולם לא הושבה פניו של אדם ריקם. יתירה מזאת – הם לא הסתפקו בנתינת צדקה בלבד, אלא התמסרו בכל גופם וזמנם לעשיית חסד לזה בכסף, ולזה בצרכי מאכל; לאחד בהלואה ולשני במתנת-יד, לכל אחד ואחד לפי צרכיו והצטרכותו, ואין נפשם שבעה מהמון מעשיהם הטובים, וכאילו עדיין לא עשו די צרכם.
כך הלכו ונקפו השנים, כשר' יעקב ואשתו רואים את עולמם בחייהם, במעשיהם הטובים ובמעללי החסד המופלגים. עד שביום אחד, נעכרה עליו רוחו של ר' יעקב.