הראש"ל נבוך ותוהה
עקבתי אחרי תגובותיו של הראש"ל, וגם הוא נראה נבוך, ועשה לי בידו תנועה שהצביעה על מבוכת מה – כאומר: מה לנו ולענין כה עדין שהסתום מרובה בו על המפורש, ומי החכם ויבין מה מסתתר בין השיטין של המברק המוזר.
אחרי שתיקה של תהייה, אמרתי לו: הצעד הראשון המתחייב מתוכן המברק, הוא שיש לגשת ולדובב את האנשים ששמותיהם מופיעים במברק, ואז בודאי תתבהר יותר תמונת המצב.
הלכתי ומצאתי את האנשים בדיוק באותה הכתובת שצוינה במברק. שני גברים ואשה אחת. הם עשו רושם של אנשים פשוטים, חסרי השכלה מינימלית, ועלובים מאד. הם היו סנדלרים במקצועם, ודיבורם היה גס וברמה שכלית ירודה. לא גיליתי להם את ענין המברק, אלא נכנסתי אתם בשיחה, ונתתי להם להבין שאני יודע את כל הסיפור אודות רצח הפקיד הממשלתי, והעדות שמסרו אודות הרוצחים. הם היו מאד מופתעים מזה שאני יודע על הענין והתייחסו אלי בחשדנות ובהסתייגות. וכמה שפשוטים ונבערים היו, הם נצרו את לשונם וסירבו להתייחס לנושא. רק אחרי שיעצתי להם לשנות את מקום מגוריהם, מחשש "עינא בישא" מצד הקונסוליה הרוסית (פולין היתה אז נשלטת ע"י רוסיה) והן מצד המשטרה התורכית -סר פחדם ורכשתי את אימונם. הם גוללו בפני את כל פרטי המקרה, ואת כל הרקע מסביב לרצח הנאטשאלניק.
בסיכומו של דבר נתברר לי, שאכן חמשת הנוצרים השתתפו ברצח הנאטשלניק הרוסי, שהיה אכזר ועריץ, ועשה צרות לאלו שנזקקו לשירותו. אמנם גם כמה יהודים סייעו לרוצחים, כי הנרצח היה שונא ישראל אכזרי, אלא שאת הרצח בפועל ביצעו חמשת הנוצרים. שלשתם הביעו תדהמה מפסק דין המות שנגזר על הנאשמים, ואף העלו חשש כבד, כי דבר זה יכול לגרום לפוגרום נגד היהודים, כי ישנם כמה גוים שיודעים שיהודים סייעו לרוצחים, ובכל זאת נשפטו למות רק נוצרים.
חזרתי לחכם באשי ודיווחתי לו על הפגישה, ואשר ממנה מתקבלת המסקנא כי אכן יש ממש בטלגרמה ומדובר בענין מאד רציני.
הדו"ח שהבאתי לחכם באשי מהפגישה עם שלשת האנשים, רק הגביר את מבוכתו – ופניו הביעו דאגה ותהייה.