בזכות התפילין
אחד מגבורי הרוח של ירושלים במאה הקודמת, היה הגאון רבי אברהם אהרן הלוי פראג, זכר צדיק לברכה. שאפילו בדור דעה של הימים ההם, היה נמנה בין המובחרים והמבוררים, אשר משכמו וגבוה התנשא בתורתו ובצדקת דרכיו.
אם נספר שרבי אברהם אהרן עני מרוד היה וקיים את התורה מעוני, מבלי שזכה לקיימה מעושר – אין בכך משום חידוש. ואם נפרט את יסוריו ותלאותיו במיצוי חלקו ביסורי ארץ ישראל ובצער גידול בנים וההרפתקאות הרבות שעדו עליו – גם בכך אין רבותא גדולה. כי רובם של ראשוני בוני ומקימי חורבות ירושלים, כאלה וכאלה היו.
על אחת כמה וכמה שלא יהיה כל חידוש ורבותא אם נצביע עליו שהיה "מדקדק בקלה כבחמורה", וכל מצוה ומצוה היה משתדל לקיימה בשלמות ובדקדוק רב.
אלא שעל שתי מצוות שעליהן מסר נפשו במיוחד לקיימן בכל פרטיהן ודקדוקיהן, נייחד את סיפורנו:
מצוות תפילין ומצוות ארבעה מינים שבלולב.