ארובות השמים נפתחו
כשגמרו לזרוע את החלקה כולה, ירדו שניהם אל הכותל המערבי ועמדו בתפילה קצרה. על-פי נוסח מיוחד שחיברו, וכך אמרו בתפילתם: "אבינו אב הרחמן והסליחות, הרבה עמלנו ויגענו ביגיעה של מיצווה. אנא חוס ורחם על עמלנו שלא יהא לריק; אנו עשינו את המוטל עלינו – ואתה עשה את שלך ושלח ברכתך על אדמת עיר-הקודש וארץ-הקודש. האר פניך וניוושע!"
בדרכם חזרה לבתיהם סח ר' זלמן: מובטחני שתפילותינו נתקבלו ברצון. בזכות המיצווה של הכנסת-כלה ובזכות השתדלותנו לספק חיטים כשרות לאפיית מצות-מיצווה. מקובלני מבית-אבא, ששתי מיצוות כאלה עושות רושם ואין מושבות ריקם…
אותו יום – יום רביעי בשבת היה. לפנות ערב התקשרו השמים בעבים וגשמי-ברכה ניתכו ארצה. במשך יממה שלמה ירד הגשם ללא הפוגות והירווה את האדמה הצמאה, לשמחת שני הרבי זלמנים וכל תושבי-ירושלים. ומשנפתחו שערי-שמים, שוב לא נסגרו והיתה זאת אחת השנים הגשומות, שמעטות כמותה בירושלים. הבורות נתמלאו מים שהספיקו לכל ימות-הקיץ בשפע.
★ ★ ★ ★
משזרחה שמש אביב של חודש ניסן והחלקה הזרועה של אדמת מאה שערים נתמלאה בשבלים מלאות ומוריקות, לקח ר' זלמן את ר' ידידיה אביו של שמואל חיים, ויצא אתו מחוץ לחומה עד שהגיעו לשדה המוריק והמלבב, ואמר לו בקול מתרענן ושמח: בודאי הנך זוכר מה שמסופר במסכת תענית (כד, א) על אלעזר איש בירתא שיצא לקנות גרדרובה לבתו הכלה, ובדרך פגש בגבאי צדקה שהלכו לאסוף ממון להכנסת כלה עניה, ומסר להם את כל הכסף שבידו, והשאיר בידו רק זוז אחד שבזה קנה סאה של חיטים. ואחרי ששם את החיטים באוצר, תפחו עד שנתמלא כל האוצר – כך עשה הקב"ה חסד אתנו, ונתמלאה כל השדה חיטים מבוררות ושמורות למצות מצוה, והרי שלך לפניך, כי מהחטים שנקנו בממונך – צמחו וגדלו.
נתמלאו עיניו של ר' ידידיה דמעות גיל, ועוד באותו יום לקח סכום כסף בהלואה, על מנת לפרוע מפדיון החטים, שבהם קנה צרכי החתונה וסידור הבית של בנו.
שבוע לפני חג הפסח נכנסו לחופה העילוי שמואל חיים בנו של ר' ידידה עם הכלה הבתולה המהוללה איטה פערל, כשכל אנשי ירושלים משתתפים ושמחים בה.
ואמרו אז: "מי שלא ראה חתונה זו של שמואל חיים העילוי ואיטה פערל המושלמת והחסודה – לא ראה חתונה עליזה מימיו".