… והנפוליונים חזרו לכספת
ראה בארקת שהעניין רציני, ושבהתחכמויות לא יצליח להוציא את הפתק מידי היהודי, והחליט לגשת "ישר לענין", בהציעו לר' מאיר חמישים נפוליונים זהב תמורת הפתק שיחזיר לו.. על הצעה זו השיב ר' מאיר:
– האם לבטלן כזה תכירני, יא חאג' בארקת, שסחורה אשר קניתי בשלוש מאות נפוליונים אמכור במאה?… שלוש מאות נפוליונים. בדיוק כסכום שלקחת ממני ולא החזרת, זהו מחירו של הפתק שלך, כלום דבר קטן הוא חלקך בגן-עדן של אללה ושל מוחמד נביאו?… שלוש מאות נפוליונים זהב, שלוש מאות הנפוליונים שלי, לא פחות אפילו נפוליון אחד. שמעת?…
חאג' בארקת לא שלט עוד ברוחו והחל צועק ולא נמנע מלרמוז על איומים של שימוש בכוח, אם היהודי לא יסכים לבטל את העיסקה ולהחזיר את הפתק האומלל.
כל אותה שעה נשאר ר' מאיר שקט ורגוע ולא נבהל כלל מאיומיו של הישמעאלי.
לא נאריך הרבה בכל ההמצאות שהפעיל בארקת, כדי להוציא את הפתק מידי ר' מאיר. בסופו של אותו ויכוח חם וסוער היו בידיו של ר' מאיר המבורגר שלוש מאות נפוליונים זהב, טבין ותקילין, נוצצים ומבריקים ורק אחרי שר' מאיר החביאם בכספת, הוא שלף מכיסו האחורי את הפתק והחזיר את חתיכת גן-העדן לחאג' בארקת, תוך איחולי עונג ומנוחה נכונה בצילו של מוחמד נביא אללה.
★ ★ ★ ★
זקני ירושלים שסיפרו את המעשה, הוסיפו והדגישו שכל פרט המסופר כאן מדויק ואותנטי, כפי ששמעוהו מעדי ראיה ושמיעה של אותם הימים.