אספת ראשי העדה
לבסוף פנה אלי בקול חלוש ומודאג: הלא עיניך הרואות שאני שרוי בחולשה גדולה, ולא אוכל עוד לצאת ולבא בענין כל כך נכבד הצריך עיון והכרעה. עצתי איפוא שתקרא אלי לאספה דחופה את ראשי ועסקני העדה, ונציג בפניהם את הענין – ותשועה ברב יועץ. נא להזדרז ולא להתמהמה.
השמש ר' אהרן סוסתיאל יצא מבוהל ודחוף בפקודת הראשון לציון להזמין את הנכבדים, לפי רשימה שמסרתי בידו.
בערבו של יום החמשי, כ"ו בתמוז תרס"ה, התאספו ובאו כעשרים משועי ונכבדי העדה הספרדית שנענו להזמנתו הדחופה של הראש"ל. לאחר שהתפללנו מנחה וערבית החל הדיון, כשבראש הנאספים יושב שקוע בכורסתו החכם באשי הישיש. הקראתי בפניהם את המברק, וספרתי להם על פגישתי עם האנשים וכל מה ששמעתי מפיהם. נתפתח ויכוח ער בין הנאספים, והובעו דעות שונות – זה בונה וזה סותר, זה בכה וזה בכה. אחרי ויכוח של שעתיים, הוטל עלי לנסח טיוטה של התשובה. על כל מלה היו ויכוחים, זה מוסיף וזה גורע, עד שנתקבלה נוסחה מוסכמת על כולם.
במשך כל זמן הדיון ישב החכם באשי ולא התערב בויכוח. הוא החזיק בידו את קופסת הזהב של הטאבאק, שאף מזמן לזמן קמצוץ של טבק, כשהוא ממעך בין אצבעותיו את הקופסה. כי כך היה מנהגו בעת שמוחו עבד בקדחתנות.