ברל'ה נתייתם מאביו ומאמו
עד גיל עשר היה ברל'ה ילד-טיפוחים מאושר, שידיים רכות ואוהבות ליטפוהו ופינקוהו תמיד. לפתע נתקדרו שמיו של ברל'ה בעבים: אביו, ר' תנחום, חלה בדלקת-ריאות ותוך ימים מעטים הלך לעולמו. אמו האלמנה נשארה בלי מפרנס ובלי משענת. אף-על-פי-כן לא רצתה למסור את בנה-יחידה לבית היתומים דיסקין, כפי שעשו אלמנות אחרות והעדיפה להשכיר עצמה לכל מיני עבודות ומלאכות קשות, כדי לקיים את נפשה ונפש בנה.
פטירת אביו השאירה צלקת עמוקה בנפשו של ברל'ה. רק הודות לשפע האהבה והחיבה שהעתירה עליו אמו, שפרה, עלה בידו להתאושש קמעה ולחזור למסלול-לימודים תקין. אלא שלא עבר זמן רב ואסון נוסף התרגש ובא על ראשו: אמו, שלא יכלה לשאת את הכאב והצער כרעה אף היא ונפלה תחתיה. פחות משנתיים מיום מותו של ר' תנחום, הצטרפה אליו בעולם האמת.
ברל'ה נאסף אל ביתם של קרובי-משפחה, אולם בהיותו מטבעו ילד תוסס, שובב ומרדן, לא נקלט יפה. בינו לבין קרוביו נתגלעו חיכוכים ואי-הבנות לעיתים מזומנות. מריבות קולניות הלכו ותכפו, מיום ליום.
רבי יוסף חיים זוננפלד, רבה של ירושלים החרדית, שעל מעשי-חסדו המופלגים התהלכו אגדות, וביחוד היה ידוע בחיבתו ודאגתו ליתומים ואלמנות, קרא אליו את ברל'ה ואמר לו: היכרתי יפה את אביך המנוח, ר' תנחום ז"ל, שהיה מצדיקי ירושלים ויקיריה. הוא דיבר אתי זמן קצר לפני פטירתו ודאגתו האחרונה היתה נתונה לבנו-יחידו, שיגדל כיהודי נאמן וירא-שמיים וילך בדרכי ישרים. עתה, דע לך, ברל'ה רחימאי, שביתי ביתך וכל מחסוריך וצרכיך עלי. וחזקת והיית לאיש.
מכיוון שברל'ה לא הסתדר בבית קרוביו. לקחו רבי חיים זוננפלד משם והכניסו לבית היתומים דיסקין, שהוא, רבי חיים, היה נשיאו ופטרונו. מהגבאים ומנהלי המוסד ביקש רבי חיים להתייחס אל ברל'ה בסבלנות ולהקדיש לו תשומת-לב מיוחדת. לאט לכם עם הנער הזה – אמר להם.
ברל'ה, שבבית הוריו הורגל לחופש ודרור ומעולם לא קיבל עליו מרות של אחרים, לא היה מאושר בבית-היתומים. לא עלה בידו להסתגל למשטר החמור ולמשמעת הקפדנית ששררו במוסד. אבל, נעמה לו שהותו בחברת הילדים הגדולה, שהיתה מלווה משחקים ומעשי-קונדס, שהוא, ברל'ה, המציא חדשים לבקרים.
לא יצאו אלא ימים מעטים והוא הסתבך בסכסוכים ומריבות לא רק עם הילדים אלא גם עם המלמדים והמדריכים, שסבלנותם פקעה ולא היו מוכנים לסבול את תעלוליו. גם כוח-הסבל של ברל'ה "נשבר" ויום אחד נשא את רגליו וברח מבית-היתומים. הוא שוטט ברחובות ובסימטאות העיר, התחבר לכנופיית ילדים מופקרים ופורקי-עול, התפרנס מהיכן שהתפרנס ואפילו מקום-מגורים קבוע לא היה לו. קרוביו שביקשו לאספו לביתם, נתקלו בהתנגדותו הנמרצת. אף דברי המוסר והתוכחה האבהיים שהעתיר עליו רבי יוסף חיים זוננפלד, לא הועילו להטותו מדרכו הרעה. עד מהרה נעשה ברל'ה ראש חבורת נערים מרי-נפש ופורקי-עול, שרק כפשע היה בינם לבין עולם הפשיעה וההפקרות.