אנשים של צורה – כרך א – 111 – מה עם ברכת המזון?

מה עם ברכת המזון?

מנומנם במקצת התחיל ר' יעקב לשחזר מה שעבר עליו לפני שנרדם. אט אט נתחוור לו שתקפתו שינה באמצע הסעודה, ואם כך, מה עם ברכת המזון?… לברך עכשיו, אין זה מן הדין, כי בודאי כבר עבר שיעור עיכול. ומהיכן היה כל כך בטוח שעבר זמן העיכול, כי קיבתו הריקה הציקה לו…
משהגיע למסקנא זו, ירדה עליו תוגה: – סטייטש, היתכן שאני יענקלה גאלינער, אחסיר לעת זקנתי מצות עשה דאורייתא של ברכת המזון.
התחיל מפכר בידיו, מה עושים? רבונו של עולם, מאין יבא עזרי – איך אמצא מנוח לנפשי, כשעברתי על מצות עשה מן התורה. זה הכל בא מהבדידות והגלמודיות. אם בריינה עליה השלום היתה בחיים אתי, לא היה קורה לי אסון כזה – מילמל לעצמו.
והנה עלה בדעתו רעיון. מאחר שכבר אחרי חצות, ורבה הישיש של ירושלים, רבי שמואל סלנט, כבר נתעורר ויושב ועוסק בתורה – אקום ואעלה אליו, אולי הוא בפיקחותו ובתבונתו, ימצא דרך לחלצני ממצוקתי.
קם ר' יעקב ועלה לביתו של רבי שמואל, אשר בחורבת ר' יהודה החסיד. לשמחתו, ראה שכבר עלה אור בחדרו. התדפק בדחילו ורחימו על דלת העץ הכבדה, שנפתחה מיד.
– רבינו, בצרה גדולה אנכי! התיפח ר' יעקב, נתחסרה לי מצות עשה דאורייתא. בעונותי הרבים נרדמתי באמצע ארוחת הערב, ונתעוררתי רק אחרי שיעור עיכול והפסדתי את ברכת המזון, פכר ר' יעקב את ידיו מרוב צער ועגמת נפש.
– ומנין לך שכבר עבר זמן העיכול, כלום יודע הנך מתי נרדמת ומתי נתעוררת?
– היתכן, הלא מרגיש אנכי שקיבתי ריקה, והרעב מציק לי – ואין לך הוכחה גדולה מזו, שהמזון שבמעי נתעכל מזמן…
– אין הדבר ודאי כל כך, ענהו רבי שמואל, יש כאן שאלה של ספק ברכת המזון, ולכן אעוצה לך עצה שתצא מכלל ספק, ותצא בזה ידי כל הדיעות.
– הנה עוד מעט ויעלה השחר. לך איפוא לבית הכנסת של האיסטמבולים שבבתי הכנסת ע"ש ר' יוחנן בן זכאי, מקום שבעלי המלאכה של אחינו הספרדים מתפללים בהשכמה. המתן שם עד שיסיימו תפלת שחרית, ולאחר מכן תבקש מאחד העניים שיתלווה לביתך, ותכבדהו בסעודת שחרית, ותבקשהו שיוציא אותך בברכת המזון שלו, והכל על מקומו יבא בשלום.
נגולה אבן מעל לבו של ר' יעקב, וכעלם צעיר רץ לבתי הכנסת של ר' יוחנן בן זכאי, שמה התפללו כמה מנינים של חנוונים ובעלי מלאכה. התיישב בפינת וחיכה לסיום התפלה.
משנסתיימה התפלה, פנה לאחד שמלבושו העיד עליו שמבני עניים הוא, ואמר לו כמתחנן בעברית העילגת שלו: אנא במטותא מכבודך, בא נא אתי לביתי ואתן לך סעודת שחרית ותוציאני בברכת המזון – אנא רחם עלי, עשה לי טובה, תקבל ארוחת בקר טובה ומתן שכר בצד.
הלה, שקשי-יום היה ומיהר למלאכתו, לא הבין מה רוצה הזקן הזה ממנו, ומה פתאום הוא מזמינו לפת שחרית. איזו שמחה היא זאת, שעושים סעודה בבוקר. ומה שתמוה לו עוד יותר – שמצד אחד הוא מזמינו לביתו, ומצד שני אומר לו "לצאת" בברכת המזון; למה צריך לצאת בברכת המזון. הלא למד אצל החכם שבשעה שמברכים על המזון צריכים לשבת במקום שאכלו ואסור לצאת… אולי נתבלבלה עליו דעתו מזוקן; נשמט ממנו וברח החוצה. ניסה ר' יעקב לפנות לשני ולשלישי, וללא הצלחה. עד שנשמטו ויצאו כולם איש איש למלאכתו.
משראה ר' יעקב שבית הכנסת התרוקן כבר, רץ החוצה בנסיון אולי יצליח לעכב אחד מהם. תפס בשולי בגדיו של יהודי זקן, וצעק: גזלן, איך אין לכם רחמנות על יהודי שהפסיד ברכת המזון, אנא רחמו עלי! כך המשיך לצעוק, תוך שהזקן נותן בו מבט רחמני על דעתו שנתבלבלה עליו, כנראה מרוב צרות ותלאות.
ניסה הזקן להחלץ מר' יעקב, אולם ר' יעקב לפתו בכל כחו בזרועו, ספק צועק ספק מתחנן, עד שנזדמנה למקום הכובסת הזקנה מסעודה, שעבדה שנים רבות אצל בריינה עליה השלום. ותוך שבילתה את רוב שנותיה בבתי האשכנזים, שלטה היטב בשפת אידיש. כשראה ר' יעקב את מסעודה, פנה אליה באידיש והסביר לה את רצונו, וכי הוא מוכן לשלם בישליק לזקן שיסכים לסעוד אצלו ארוחת הבוקר ולהוציאו בברכת המזון.
משהבין הזקן הספרדי במה מדובר, דרש מראש את הבישליק, ואז ניאות להצטרף לר' יעקב ולאכול אצלו בטובו ארוחת בוקר. ביקש ר' יעקב מהכובסת הזקנה שתתלוה אליהם, אולי עוד יזדקק לעזרתה ולתירגומה. משהבינו הולכי הבטל, שבינתיים נתאספו מסביב לר' יעקב ולזקן במה מדובר, החליטו להצטרף מתוך סקרנות ולראות איך יפול דבר.

★ ★ ★ ★

צעדה כל החבורה בכיוון לביתו של ר' יעקב, כשהוא כולו קורן מאושר על הצלחתו להשיג יהודי שיחלצו ממצוקתו ויוציאו בברכת המזון.

משהגיעה כל הכבודה לחצירו של ר' יעקב, הוציא ר' יעקב את מפתח הברזל הכבד מכיס מעילו. פתח את הדלת, והזמין את הזקן הספרדי והכובסת התורגמנית ליכנס, בעוד שכל הקבוצה הסקרנית נשארה בחוץ, והציצה דרך הדלת הפתוחה.

ניגש ר' יעקב לערוך את השלחן לכבוד אורחו, והנה לתדהמתו גילה שהלחם נעלם מהשלחן – איה הלחם שפרסתי עליו אמש? הצטער ר' יעקב.

הנהו מונח שלם ובלתי פרוס מתחת לשלחן, ענתה לעומתו הכובסת…

עתה נתחוור הכל – הככר נשמט מר' יעקב מרוב עייפות, ותוך שהוא מתכונן לפרוס את הלחם נרדם. וכך ניצל ר' יעקב מספק ברכת המזון, ואותו עני זכה בארוחת בוקר טובה ומשביעה, עם מענק של בישליק בצד.

אשרי העם שככה לו!..


<- לדף הקודםלדף הבא ->