סוחר בעל כרחו
אז עלתה המחשבה בליבו: למה, בעצם, אני חייב להזדקק לחסדיהם של סוחרי האתרוגים? כלום מוכרים הכפריים בקאבו ובאום-אל-פחם אתרוגים רק ל"יחסנים"? הרי עיניו של הפלח רק אל ביצעו. אוסיף אני כמה אגורות על המחיר, וארכוש כמה תיבות אתרוגים. המובחר והמהודר שבהם – לי יהיה לברכה. והשאר -אמכור.
לשנה הבאה צירף ר' יעקב מאיר מחשבה למעשה, עלה אל "גמילות חסדים הכללי שערי-חסד", לווה כמה נפוליונים זהב, וסמוך לראש-חודש אלול עלה על הרכבת הנוסעת ליפו, ירד בבתיר ומשם עשה דרכו ברגל לכפר קאבו. החבוי בינות להררי-עד של ביתר הקדומה. הפלחים הערמומיים, בראותם סוחר חדש ו"ירוק" ניסו להפקיע את השער, אך ר' יעקב מאיר, ברוב פקחותו, הצליח להוציא מהם כמה ארגזי אתרוגים במחירים השווים לכל נפש, רובם בינוניים ואף למטה מהם ומיעוטם כשרים למהדרין, ואחדים אפילו מהודרים למהדרין מן המהדרין.
כשבא ר' יונה הרשלר, הסוחר הוותיק וכמעט המונופוליסט של אתרוגי קאבו, בראש חודש אלול לכפר והחל מחטט בין הענפים הדוקרניים של עצי האתרוגים, נתמלא כולו תמיהה ופליאה. "פֶען אל-תרונג' אינדיף"? (איה האתרוגים הנקיים?) הרעים בקולו לעבר הפלח שפחד לגלות, כי יד יהודי כבר חיטטה בין עצי האתרוגים. "מן אללה, יא חוואג'ה" (הכל משמים, אדוני), הפטיר לעומתו הפלח המבוהל.
רק ביום הראשון של סוכות, יכול היה רבי יונה לראות כמה מלקוחותיו הוותיקים והמושבעים מחזיקים בידיהם אתרוגים מהודרים, שרכשו ממקור אחר ובמחיר נמוך בהרבה מזה שקבע הוא בשוק.
בשנה הראשונה היה הריווח של רבי יעקב מאיר "ממסחר" האתרוגים, רק האתרוג המהודר שנשאר עבורו. אולם ברבות השנים הלך מסחרו וגדל עד שהיה לאחד הסוחרים הגדולים לאתרוגים בלתי-מורכבים, כשרים למהדרין.
שמא תעלו על דעתכם שהיה זה בית-מסחר ככל בית-עסק שפיתחו פתוח לרשות הרבים, אינכם אלא טועים. מרתף היה לו, לר' יעקב מאיר, מתחת לשורת הבתים של בתי נייטן, הסמוכים לשכונת מאה שערים, שבו היה דורך יין לצורכי ביתו, לקידוש ולהבדלה לכל ימות השנה. צימצם לו ר' יעקב מאיר פינה במרתפו והעמיד שם כמה תיבות אתרוגים. שם, באפלולית המרתף ובחצרו, התנהל המסחר באתרוגים במשך ששת השבועות שמראש חודש אלול ועד סוכות, מבוקר עד לשעות הלילה המאוחרות.
עם כל תמימותו, לא היה פיקח וממולח ממנו בשיווק האתרוגים. לכל לקוח ידע להתאים אתרוג כלבבו: זה אהב אתרוג עם שקיעות ובליטות; וזה העדיף אחד עם "חגורה" מסביב לאתרוג; לאדם ארוך הציע אתרוג כמגדל; ולגוץ נתן מעוגל קמעה כקישואית. מעולם לא נקב את מחיר האתרוג בסכומים של כסף כדרך התגרנים, אלא בגימטריאות: "עבור מהודר זה לא פחות מח"י "; ועבור זה הטוב -כמנין טו"ב… קונה שעמד על המקח, לא טמן ידו בצלחת וזרק גם הוא גימטריא-שכנגדו: "שיהיה כבר י"ג מידות".
עשה רבי יעקב מאיר תורתו קבע ומסחרו ארעי והוסיף לשקוד כל השנה על תלמודו ביתר שאת, כדי להשלים את אשר החסיר בששת השבועות של עונת האתרוגים, שאף היא יותר ממסחר היתה כל כולה מצווה ולשם שמים. עד שפרצה מלחמת העולם הראשונה. הדרכים נשתבשו בגייסות והרעב והמגיפות עשו שמות ביישוב היהודי בירושלים. כמחצית מחמישים אלף היהודים בירושלים מתו ברעב ובמגיפות או הוגלו למצרים ע"י השלטונות הטורקיים. המסחר שבת ובתוכו גם מסחר האתרוגים.