אנשים של צורה – כרך א – 021 – תפילה זכה וטהורה

תפילה זכה וטהורה

אחד מגדולי בוניה של ירושלים בדור הקודם היה סבי (אבי אמי) רבי נפתלי צבי פרוש, שהקים בירושלים לא פחות משתים-עשרה שכונות חדשות, מבלי שזכה לבנות לעצמו אפילו דירה קטנה משלו, והיה נודד מדי שנה מדירה שכורה אחת לחברתה. מנקיי הדעת שבירושלים היה. ומאנשי הסגולה שהקדוש ברוך הוא שתל אותם בדור זה. כל ימיו מיצר היה, שנמנע ממנו לשבת יומם ולילה ולעסוק בתורה כחפצו, עם זאת שמח בחלקו שזכה לבנות כמה וכמה מחורבותיה של ירושלים. במשימה קדושה זו של בנין. ירושלים ראה עצמו שליח ההשגחה העליונה. אמת-הבנין תלויה היתה בצווארו, תוכניות בנין ורעיונות יישוב ירושלים מילאו את לבו, אך מעולם לא תיכנן לעצמו דבר, לא טרח לשפר את מצבו הדחוק, האיש שבנה הרבה בתים לאחרים, דאג את דאגות הדיור של חכמי ירושלים ואביוניה, אבל לא דאג להבטיח קורת-גג לעצמו ולאנשי ביתו. חי חיי צנע וכך הטיף גם לבניו ובנותיו ונכדיו, שום דבר-מותרות לא נכנס לביתו, לא התהדר בלבושו, שמר על הלבוש הירושלמי ולחם כארי נגד כל שינוי במינהגי ירושלים. תפילתו היתה זכה וטהורה. בדמעות בעינים התפלל, ותמהים היינו לדעת היכן מקור דמעותיו שאינו יבש לעולם, וכאשר היה מגיע לפרק "ובנה ירושלים" היו דמעותיו קולחות כמעין המתגבר. מי שראה אותו בימי בין-המצרים מתאבל על ירושלים, היה מרגיש את מלוא עומק המשמעות של מאמר חז"ל "מי שבית המקדש לא נבנה בימיו, כאילו נחרב בימיו". כאבל וחפוי-ראש היה צועד בליל תשעה באב מביתו בשכונת "משכנות" אל בית הכנסת ,אהלי יעקב, בבתי ברוידא. יחף דורך על חלוקי האבנים, פניו נפולות, כובעו שמוט על עיניו וכולו אחוז שרעפים ותפוס מחשבות שהרחיק עד בית-המיקדש העולה בלהבות, אל נהרי-נחלי-הדם בחוצות ירושלים ואל כל אותם מחזות-אימים שעתידים לקרוא עליהם למחרת היום במגילת איכה ובפרקי הקינות. אב-טיפוס של אחד מאבלי ציון וירושלים, שכמותם נתמעטו בדורנו. זה היה אולי המקור והמעין שממנו שאב כוחות-הנפש שהמריצוהו להיות אחד מבוני חורבות ירושלים.

סבו של רבי נפתלי, רבי נפתלי-הירש פרוש הראשון, הגיע לארץ-ישראל בספינת-מפרשים קטנה, שמאודיסה ועד לקונסטנצה ניטלטלה על פני הים שלושה חודשים תמימים. הרבה תלאות עברו עליהם והרבה נסים נעשו להם עד שהגיעו אל נמל יפו. רבי נפתלי לא התאונן, שהרי ידע כי אין ארץ-ישראל נקנית אלא ביסורים. את דירתו קבע בעיר העתיקה, מדי לילה היה יורד אל הכותל המערבי כדי לערוך "תיקון חצות" ולבכות על חורבן בית המיקדש.


<- לדף הקודםלדף הבא ->