הקאדי אסף המטבעות
ראשית כל יורדים אל הכותל המערבי וגומרים שם כל ק"ן פירקי תהלים, וזה לבד כבר מקל על הלב ומנחם את הנפש. משסיים, חזר ר' מאיר לביתו בזכרון-טוביה, סעד בחיפזון פת-ערבית, ובלי אומר ודברים שם פעמיו לשכונת בית-ישראל והקיש על דלתו של ר' לייב דיין.
רבי לייב דיין, מגדולי תלמידי החכמים שבירושלים היה, למדן מופלג, פיקח ונבון-דעת, שניחן גם בחוש מיסחרי ובכושר בלתי-רגיל לשאת ולתת עם אנשים ולמצוא פיתרונות לבעיות מסובכות ביותר. ביחוד התמחה ר' לייב דיין בעיסקי קרקעות, ושבילי המו"מ עם הערבים היו נהירים לו כשבילי שכונתו בית-ישראל. היה זה ר' לייב שרכש את השטח אשר עליו נבנתה שכונת בית-ישראל, והוא עצמו נמנה עם מייסדיה ובוניה. אחד הרחובות בשכונה נושא את שמו עד היום הזה. ר' לייב אף ידע לקשור קישרי-ידידות עם נכבדים ערביים, ביחוד עם כוהני הדת המוסלמיים, שהעריצוהו וכיבדוהו מאוד, והמופתי והקאדי הירושלמי היו מבאי-ביתו.
אל רבי לייב דיין חש ר' מאיר, כדי להשיח לפניו את צרתו, ולבקש עצה מפיו. שמע רבי לייב את סיפורו של ר' מאיר, שקע לשעה קלה בהירהורים כשבמוחו חולפות תוכניות ותחבולות שונות, כיצד לחלץ את ר' מאיר מצרתו, ולבסוף פתח ואמר: הנה מתקרב חג-הסוכות, מקובלני מאבותי וממורי ורבותי כי "בצלא דמהימנותא" של הסוכה הקדושה זוכה אדם מישראל להארה מיוחדת ולצלילות המחשבה, ולא לחינם נאמר במיצווה יקרה זו "למען ידעו דורותיכם"… אם כן, בטוחני כי בישיבתנו בסוכה, בצילם של אושפיזין קדישין, יתן השם בליבי דיעה נכונה ותבונה מיושבת ואוכל להדריכך בעצה ובתושיה, כדי להציל את רכושך מידי עושקו, ועד אז אל יטרידו דאגות את לבבך, ושמחת בחגך. וביום ראשון של חול-המועד, בוא אלי כשלולבך בידך, כמינהגם של יקירי ירושלים מימי קדם ונשוב לדבר באותו ענין. עוד לא אמר רבי לייב מאומה, ואעפי"כ כאילו אבן כבדה נגולה מעל ליבו של ר' מאיר, בידעו שרבי לייב דיין הוא איש-האשכולות ורב-תושיה, שרבים נעזרו בעצתו הנבונה. ובטוח היה, כי האיש לא ינוח ולא ישקוט עד אם יחלצו ממצוקתו. רק זאת ביקש רבי לייב: עד שיוחלט על הצעד הבא, ישמור נא ר' מאיר את יחסיו הידידותיים עם בארקת, כאילו לא אירע דבר וכאילו אין בליבו עליו מאומה.
ביום ראשון של חול-המועד-סוכות, כשגמר ר' מאיר את תפילתו, נטל את לולבו בידו וירד לשכונת בית-ישראל, והמתין לשובו של רבי לייב מבית מידרשו. מששב רבי לייב לביתו, ברכו לר' מאיר ב"מועדים לשמחה", ולאחר שכיבדו ב"לישב בסוכה", אמר: עוד היום, לך אל הקאדי המוסלמי שבעיר העתיקה, ספר לו את סיפורך, ולאחר מכן שים חמישים נפוליונים זהב על שולחנו ומהרה להסתלק. והיה אם ירדוף הקאדי אחריך וינסה להחזיר לך בכוח את הנפוליונים, קח אותם והשליכם ארצה וצא מביתו עוד בטרם יספיק לאספם, ולמחרתיים חזור נא ובוא אלי… הלך ר' מאיר ועשה כדברי רבי לייב דיין, לא גרע ולא הוסיף כהוא זה. לפני שעזב את המקום, עוד הספיק ר' מאיר להציץ מבעד לחור המנעול ולראות את הקאדי משתטח מלוא קומתו על הריצפה, ואוסף אחד-אחד את המטבעות הצהובים ומשלשלם לתוך כיס גלימתו.