עיסקת הגן עדן שנתבטלה
לבארקת לא נשארה כל ברירה אחרת. אימת הקאדי והחרם נפלו עליו. יש לבטל את העיסקה ולקבל בחזרה את "שטר המכירה" ויהא המחיר אשר יהיה. כל ימות החג ניסה בארקת לאתר את ר' מאיר המבורגר, כדי לדבר איתו על ביטול המכר ולקבל בחזרה את הפתק שנתן לו, אך לא עלה בידו. הבנק היה סגור ור' מאיר בילה את הימים בתפילה ליד הכותל-המערבי, בלימוד בבית-המדרש ובישיבה בסוכתו המהודרת ולא התפנה לשיחות חולין, עם שאינם בני-ברית. רק באיסרו-חג נפגש בארקת עם ר' מאיר ליד פתח חנותו ברחוב הבאטרק. "וואלא, יא סידי מאיר, פתח בארקת ואמר, איזו בדיחה עשית לי, שלקחת ממני פתק שאני מוכר לך מחלקי בגן-עדן. למה נעשה בדיחות מהעולם-הבא. זה ודאי לא לרצון אללה שנתבדח על דברים השייכים לעולם שכולו אמת וצדק"… ר' מאיר לעומתו הסביר שהתייחס לעיסקת גן-העדן בכל הרצינות, וכי לא יסכים לבטלה אלא אם כן ישלם בארקת את מלוא המחיר.
– הלא תכיר אותי, יא-חאג, שאני עוסק בניירות-ערך, שמחיריהם עולים ויורדים לפי חוקים מקובלים בשוק הכספים. יש נייר שכרגע אינו שווה הרבה ולאחר זמן הוא קופץ ועולה ומחירו מרקיע שחקים. כך גם הנייר שלך שמסרת לי, היום אין ערכו רב, אבל לעולם אין לדעת מה יהיה ערכו מחר, מחרתיים או כעבור שנה. עוד כלל נקוט בידי: עסק שעשיתי אינני מתחרט עליו, ואין זה משנה אם העסק טוב או לא טוב…