בהתעטף עליו נפשו
– הלא ערב שבת היום, ועל מה תבצע לחם משנה, אחרי שכד הקמח ריק מכל וכל? – שאלה רבקה חיה ודמעתה על לחיה.
ויצאה מהסוכה בוכה ומתאנחת.
אף הוא לא היה יכול לשלוט ברוחו ופרץ בבכי ואמר: "רבונו של עולם, אני קיימתי מה שנתחייבתי, עשיתי ככל מצותך אשר ציויתני; הקמתי סוכה כשרה ומקושטת לכבודך ולכבוד האושפיזין הקדושים, אנא השקיפה ממעון קדשך מן השמים ורחם עלי ועל ילדי, שנוכל לקיים מצוות "ושמחת בחגך" מתוך שמחה וטוב לבב"…