להטיל את כל המטען לנילוס
לא איבדתי את עשתונותי, ואמרתי לו בקור-רוח: תפרוק ותעמיס רק את העגלות הנושאות את החבילות שעליהן רשום ראשי תיבות R.Z. (ראובן זילברשטיין) ואת היתרה שעליהן מסומן בראשי תיבות J.L.C.H. תוכל מצדי להטיל ישר לתוך הנילוס… לא היו לי באותה שעה שום ספיקות והיסוסים. הייתי שלם בנפשי, והעדפתי להפסיד את כל כספי, ולהשאר בעל חוב כל ימי חיי, ובלבד לא להכנס לחשש של חילול שבת.
– צר לי לאכזב אותך חווג׳ה יוסף, לא אוכל למלא אחרי הוראתך, כי עונש כבד צפוי לכל מי שמשליך פסולת לתוך הנילוס, וביחוד בכמות כזאת. אין לך הרבה זמן לחשוב, כי העגלונים מתחילים להתמרד, הם קרובים להתפקעות, ואז יהיה הכל אבוד.
הרמתי עיני לשמים ואמרתי: רבש״ע, מאין יבא עזרי, הלא כל ימי חיי מסרתי נפשי למען שבת קדשך, ועכשיו אגרום שתחולל בגיני, אנא אל תביאני לידי נסיון, כי כבד הוא ממני.
בעודני תר ומחפש אחרי איזה מוצא, צדה עיני שבקצה הרחוב עומד ארמון עם שער ברזל, שדרכו נכנסים פנימה. ביקשתי מהראיס להמתין כמה רגעים. רצתי בכוון לארמון. נכנסתי פנימה וראיתי חצר גדולה מטופחת עם גינות נוי וירק, וממטרות מים מתיזות מים אל-על. שמתי לב לכך שאין בקורת בכניסה.
חזרתי בריצה אל הראיס, וציוויתי עליו להכניס את כל העגלות לתוך החצר, ולפרוק את הסחורה באחת מפינות החצר.
הראיס מילא אחרי הוראתי, כי לא היה לו כל ספק שקבלתי רשות על כך. העגלות נכנסו בשורה ערפית לתוך הרחבה הגדולה שבמרכז הארמון, והתחילו לפרוק את מטענן ולרכזו באחת הפינות שבחצר.
