תחבולה נועזת
מתוך תשובתו של ר' בייניש, הבין ר' שלמה'לה שאכן נפתח סדק, וכי ר' בייניש נתרכך במקצת, כנראה מהתבטלות אותו שידוך שכל כך רצה בו. ואם כך, יש לעשות הכל להרחיב את הסדק, ולהכות בברזל כל עוד שהוא חם… ראשו המתוחבל של ר' שלמה'לה התחיל לפעול בקדחתנות, ומה עוד שהוא נשאר בעל חוב גדול מהוצאות החגים שתכפו זה אחר זה, ודמי השדכנות דרושים לו לסתום את החור הגדול שבכיסו.
במוצאי החג שרך ר' שלמה'לה את דרכו בכיוון לסוכתו המרווחת של ר' בייניש. נכנס פנימה, ובירך את הנמצאים ב"מועדים לשמחה" וניגש ישר לענין.
– נו, מה החלטתם?
– מה את אומרת פייגלה? פנה ר' בייניש לאשתו.
– אין בדעתי להכנע לשגעונותיו של ר' שלמה,לה; אין בננו העילוי והמושלם עומד למכירה פומבית בעד שטר בלאנקו של ר' שלמה'לה, אשר מי יודע אם יש לו כיסוי – ענתה פייגלה בשפה החלטית ובוטה.
ר' שלמה'לה היה בדילמה: אם לא יגלה מי המדוברת, חזקה על עקשנותה של פייגלה שלא יצא מזה שום דבר; ואם כן יגלה, כל-שכן שלא יצא מזה כלום…
מוחו של ר' שלמה'לה שדכן טרם התייבש. הוא פנה לפייגלה ואמר: את השם המלא לא אוכל לגלות, משום טעם כמוס שיש לי. אבל אתן לכם סימנים – אם תבינו, טוב – ואם לא תבינו, גם טוב: אביה תלמיד חכם גדול, שאיננו רוצה לעשות תורתו קרדום לחפור בו. אמה טובת לב ובעלת חסד מפורסמת. הנערה עצמה כליל השלמות ואוצר של מעלות, וכל מה שמוזכר בקפיטל "אשת חיל", כאילו נכתב עבורה. והעיקר שהוא טפל, אבל בכל זאת עיקר – עשה ר' שלמה'לה הפסקה, שאף מלא נחירים טבק-הרחה, התפהק והתעטש, ואחר-כך המשיך: שלש מאות נפוליונים זהב, טבין ותקילין, עובר לסוחר; ועשר שנות "קעסט" (מזונות) לזוג – עם אופציה להארכה, במדה וה' יאריך את ימיהם.
– "אה! אני כבר יודעת", הכריזה פייגלה בנימת התפארות. בתו של ר' נתן נטע. ואם אכן לזו התכוון ר' שלמה, יש דוקא על מה לדבר. הציעו את זה כבר פעם, ומשום מה זה נתקע באמצע.
– אם אין לר' נתן נטע אפילו שלש מאות קבקים (מטבע תורכי בעריך מינימלי) מאין יקח הקבצן הזה 300 נפוליונים, הגיב ר' שלמה'לה בלגלוג, ומילא פיו מים תוך כדי מצמוץ ערמומי בעיניו.
– רואה אני שקשה לכם להחליט – המשיך ר' שלמה'לה – יש לי הצעה שתקל עליכם: אם עד מחר בשעת תפלת ערבית לא אקבל תשובה שלילית מר' בייניש – אזמין את הנערה ואת הוריה לסוכתכם למחרתיים בערב. לא חיכה ר' שלמה'לה לתשובה, נשא את רגליו ויצא בזריזות מהסוכה.