תושייתו של ר' לייב דיין
עד לסופה של המאה הקודמת לא ידעה ירושלים בנקים מה הם. קטנה ודלה היתה ירושלים, סחרה מצומצם, עסקיה מועטים ורוב תושביה היהודים עניים מרודים. מעט התרומות שיחידים ו"כוללים" היו מקבלים מנדבנים או מקרובים בארצות הגולה, בהמחאות או במזומנים, היו פורטים או מחליפים לבישליקים תורכיים ולנפוליונים צרפתיים אצל "סאראפניקים". אלה חלפני-הכספים שידעו לבצע "עיסקי בנק". ראשוני הבנקים "המודרניים" כמו בנק-וולרו, הבנק הגרמני "פרוטיגר", הבנק הצרפתי "קרדיט ליונאיס", האיטלקי "בנקו די רומה", הבנק של האחים המבורגר, סניפו של הבנק הלאומי המצרי, צצו ונפתחו בירושלים באמצע המאה הקודמת. מאוחר יותר וסמוך לפרוץ מלחמת העולם הראשונה נפתח גם בנק אפ"ק, מחוללו-מולידו של בנק-לאומי-לישראל בימינו. ועדיין "הסאראפניקים" לא עברו מן העולם, ושנים רבות עוד המשיכו לעמוד ליד "שולחנותיהם" ברחובותיה המרכזיים של ירושלים, ולהציע שירותיהם לאלפי לקוחות, שנתנו אמונם בהם. המנוסים והמפולפלים שבהם הצליחו להרחיב את היקף עסקיהם וביצעו פעולות בנקאיות בהצלחה, שלא נפלה במאומה מזו של גדולי הבנקים בעיר.