אומנות יש –
פרנסה אין
הלך וחקר איזו היא "אומנות נקיה", לפי כוחותיו, שבה יוכל למצוא את פרנסתו, ולוא רק בדוחק ותוך הסתפקות במועט, ומצא כי מלאכת-הזגגות תתאים אולי לצרכיו. יש להניח, חשב חיים-פייביש, שאנשי ירושלים, אפילו שעניים מרודים הם ומסתפקים במועט שבמועט, הלא חלונות להם בדירותיהם, כל-שכן שמצויים חלונות בבתי-כנסיות ובבתי-מידרשות. ובחלונות יש שמשות, ודרכן של שמשות להיסדק ולהשתבר מרוח שאינה מצויה או מאבן תועה, ומן הסתם לא תחסר עבודה לאומן-זגג, ומתן שכרה בצדה.
השכיר עצמו חיים-פייביש כשוליה של זגג בעיירתו, למד את המלאכה עד שידעה על בוריה, ואז קנה לו אבן-בדולח מחתכת זכוכית, וסמוך ובטוח על הזן ומפרנס לכל ומכין מזון לכל בריותיו, קם ועלה יחד עם אשתו הצעירה לארץ-ישראל.
לאחר שמצא לו חדר קטן ברחוב חב"ד, לקח לוח-עץ ישן שמצא באשר מצא, הקציעו והלבינו ורשם עליו באותיות גדולות, מעוגלות: "כאן גר מזגג, קובע זכוכיות בחלונות".
משחלפו כמה שבועות ועדיין "מחתך הזכוכית" שלו נשאר בעטיפתו, תלה הדבר בכך שעדיין לא יצא הקיץ, ואין דרכם של בני ירושלים לתקן את חלונותיהם בימי הקיץ החמים. בין כך ובין כך החלונות פתוחים, ובחלון פתוח אין נפקא-מינה אם הוא מזוגג בשמשה שלמה או הוא מפולש ומחורר. קצת המעות שהביא עמו מהגולה אמנם הולכים וכלים, אך אין ברירה, מוכרחים להמתין.
הנה כבר יצא רוב חודש חשוון, כסלו בשער, וה"דיאמנט" שלו, זה מחתך-הזכוכית, עדיין מונח בקופסתו ואיש אינו מתדפק על דלתו של "המזגג", משסח חיים"פייביש את צערו לידיד, ממתפללי ה"חורבה", ושאלו כיצד זה אין אנשי ירושלים חסים על בריאותם ואינם נזהרים מצנים ופחים ש"שומר נפשו ירחק מהם", כמאמר חז"ל, השיב לו הלה: אתה טועה, ידיד, חושד אתה בכשרים, אנשי ירושלים ודאי מקיימים הם את הכתוב "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", אלא שבימי הקיץ, כשתמה בזוהרה, אין הם זקוקים לשמשות, ובימות החורף סותמים חלונותיהם במוכין ובכריות, שהם סגולה בדוקה נגד צנים ופחים.