סיפור הנס שנרשם לדורות
עודו עומד וממלמל דברי רצוי ובקשה לקונו, נכנס לפתע לסוכה ר' יעקב פריימן השמש, ובפנים שמחות פונה לרבי אברהם אהרן כשהוא מושיט לו מלא החופן נפוליונים ולירות טורקיות: – הנה לכם, פירות הישועה ששלח לנו הקב"ה בזכות תפלותיו בימים הנוראים. תפלותיו ותחנונותיו ביום הקדוש בקעו רקיעים, וארובות השמים נפתחו והוריקו את ברכתם".
– חג שמח רבי אברהם אהרן, לנו ולכל ישראל!
נשאר רבי אברהם אהרן תוהה ומשתהה על הנס הגדול והגלוי שאירע, והתחיל קורא: "רבקה חיה – לכי ואספי את הילדים שידעו ויראו את תשועת ה' הנפלאה עין בעין, למען יספרו לדור אחרון את חסדי ה, כי לא תמו וכי לא כלו רחמיו".
את מאורעות היום ההוא, רשם רבי אברהם אהרן בעצמו בצפורן שמיר על לוח הגמרא סוכה, השמור עד היום בידי צאצאיו – ואלו דבריו כפי שהעתקנום מלה במלה:
ערב ש״ק י"ב בתשרי, שעה 10 לפנה"צ תכתב זאת לזכרון לכם בני.
השעה הזאת בראשית השנה שנקוה אל ה' שייטיב מעתה עד אחריתה.
בעת מלחמת אירופה הנוראה, אשר עירנו הקדושה סובלת מדלית איסר. אתמול ביום י"א תשרי נסתמו ממני כל מעיינות הכנסתי, והיום בבוקר כלתה פרוטה מן הכיס (ארבע עשיריות – יתר הפליטה). ביתי ריקם אפילו מאסוך שמן זית ושמן שומשמין, ואין בה רק לחם ובשר (בהקפה) ומים. וכחום היום לקחתי ממך בני שמעון 5 גרוש בהערמה, שלקחתי לך בשר על חשבוני. ואח"כ לקחתי ממך בתי רחל גם כן 5 גרוש. וגם אלו כבר נמסו כדונג, ונשארה אצלי בשעה העשירית רק עשירית אחת ("עשירית" – מטבע קטן בעריך מינימא – ש.ז.). ואני דואג לצרכי יום טוב של סכות, אשר לא נשאר לי בכדי להכין לו אפילו ליום אחד. ועבור לולב והדסים ולשלם בעד האתרוג.
ובעודי מדבר והנה שמש בית הכנסת שהתפללתי בו בימים הנוראים, אשר קודם ימי הסליחות הודיעו לי בפירוש כי אין כסף בקופת בהכ"נ, וכבר נתייאשתי מלראות שכרי עד כי תהיה רווחה בעולם – והנה הוא בא ובידו מטבעות זהב ומעות קטנות מלא החופן ונושעתי בסייעתא דשמיא.
חבשתי מגבעתי ונשאתי ידי ואמרתי במעמד כולכם: שאו ידיכם וברכו את ה'; בית הלוי ברכו את ה' שהוציאנו מאפילה לאורה. ונחתי קמעא ושקטתי עד שכתבתי כל זאת למען יעמדו הדברים לדורות – אע"פ שהיום רד מאד ועלי עוד להתכונן לקראת שבת.
ואתם בני ובנותי התעוררו ועוררו בזכרונכם את קורות היום הזה, וברכו תמיד את ה', ואל תשכחו כל גמוליו, בטחו בו בכל עת – כי עת צרה כזאת לא היתה מאות בשנים, ולא תקום פעמיים".