בזכות השבת
אחד מגדולי גואלי אדמת ארץ ישראל במחצית השניה של המאה הקודמת, היה יהודי ירושלמי בשם רבי יוסף לוי חגיז. סיפורים ואגדות רבות התהלכו מסביבו. הוא היה זה שרכש ביחד עם ר' ברוך הירשנוף את שכונת מקור ברוך במרכז ירושלים, ויד היתה לו כמעט בכל רכישה של גאולת אדמה מידי הערבים, שקדמו לשכונות הרבות שהוקמו בירושלים אשר מחוץ לחומה, בשנים שבין תרנ"ה עד סוף המאה. הוא אף רכש שטח אדמה של כחמשת אלפים דונם, בגליל המערבי בואכה טבריה בשכנות לקיבוץ לביא, ותכנן להקים עליו ישוב בשם "ארץ נפתלי". אבל עיקר עושרו ורכושו של ר' יוסף לוי, בא לו מעסקיו כיבואן הראשון והראשי של נייר ומוצריו.
מדקדק היה ר' יוסף לוי בקלה כבחמורה, וביחוד חביבה היתה עליו מצות שמירת השבת בכל פרטיה ודקדוקיה. הוא היה אחד הלוחמים האמיצים נגד פורצי גדר שמירת השבת בישוב החדש בכלל ובתל אביב בפרט. לאנשי התשחורת והזקנים שבדורנו עוד זכורה הכרזה הגדולה שהתנוססה על "הבית הכחול" במרכז תל אביב, ברחוב יהודה הלוי, שהיה בבעלותו, שעליה הופיעו המלים באותיות ענקיות "זכור את יום השבת לקדשו – מחלליה מות יומת". עירית תל-אביב הגישה נגדו תביעה בבית המשפט המנדטורי האנגלי, על תליית שלט "פרובוקטיבי" ללא רשיון מהעיריה, הוא הופיע בפני השופט הבריטי ללא עורך-דין, כי חריף מח ושנון לשון היה.
כשהקריא השופט האנגלי בפניו את כתב האשמה, שהאשים אותו שבכרזה שקבע על חזית הבנין הוא מקלל בקללה נמרצת את כל אלה שאינם שומרים שבת, ענה ר' יוסף לוי בטון שקט ותקיף: "אני מקלל?" — התורה הקדושה מקללת אותם, ואתה כאנגלי הלא מאמין בבייבל, אנא הגש תביעה נגד הבייבל, ולא נגדי"… וזכה במשפט.
ר' יוסף לוי היה דמות אגדית מגוונת, וחבל שסיפוריו הרבים על גאולת הארץ, ומאבקיו לשמירת צביונה של ארץ הקודש לא נרשמו בספר; אולם בכדי להנציח את שמו וזכרו של אחד מיקירי ירושלים, ומקדשי שם שמים ברבים, שהלך ערירי לעולמו, אעלה שני סיפורים ששמעתי מפיו על מה שאירע אתו בגין מסירות נפשו ומאודו לשמור את השבת – וכשם שהוא שמר את השבת, שמרה השבת עליו.
★★★
מכיון ששמעתי את הסיפורים מפי ר' יוסף לוי מלה במלה, אציגם בגוף ראשון, ויקראו הדברים כאילו מפיו נאמרו.
