אנשים של צורה – כרך א – 008 – הסיוע לחג הפסח שהתמהמה לבא

הסיוע לחג הפסח שהתמהמה לבא

בין תפקידיו הציבוריים המרובים, היה רבי שלמה זלמן פרוש הממונה על "כולל" יוצאי מינסק בירושלים. "כולל" זה היה מישענת נאמנה למאות משפחות שעלו ממחוזות רוסיה הלבנה, ואשר התנסו בחבלי-קליטה ובקשיי-קיום, בימים ההם שירושלים לא היתה אלא עיירה עלובה, מחוסרת כל, עם מישטר נחשל ורקוב.

הרבה רווחה לא יכלו ה"כוללים" להבטיח לחבריהם, שהיו סמוכים לשולחנם ותלויים בקופתם, העזרה שהוגשה בכל ימות השנה הספיקה בקושי לקיום מינימלי של לחם צר ומים לחץ. אלא שיהודי ירושלים מסתפקים במועט היו, נהנו מזיווה של ירושלים ושמחו בחלקם. רק לקראת החגים היה ה"כולל" עושה מאמץ מיוחד, מגייס סכומים נוספים מתרומות נדיבי-עם ומגדיל במקצת את קיצבת המשפחות. ביחוד עשה כך בערבי פסחים, שאז הצרכים רבים מכל שאר החגים.

והנה קרה המקרה שבשלהי חורף של שנת תרמ"ז, נתעכב בדרך מישלוח העזרה של גבאי "הכולל" ברוסיה. עברו ימי שבט, חלפו גם ימי פורים ועדיין לא באה כל הודעה מסניף הבנק הרוסי הממלכתי ביפו בדבר הכסף מ"הכולל" במינסק לגבאים בירושלים. נתמלא רבי שלמה זלמן פרוש דאגה וחרדה, כי מי כמוהו ידע. שעיניהם של עניי ירושלים נשואות לתמיכה הזאת, שבה הם רוכשים את צרכי החג. מאין יקחו עלובים אלה למצה שמורה? לארבע כוסות? לסעודות החג? שלא לדבר כבר על זוג נעלים חדשות לילדים, במקום אלה שבלו ונקרעו במשך חדשי החורף.

קם רבי שלמה זלמן והלך אצל רבי פייבל סטאלער (הנגר) ולווה אצלו מאתים נפוליון, על-מנת להחזירם לו לכשתגיע העזרה ממינסק, שנתעכבה מן הסתם בגלל תקלה כלשהי בדרך, אך סופה ללא ספק שבוא תבוא. רבי פייבל סטאלער לא היה מעשירי העיר, אך מכיוון שחשוך בנים היה ואוכליו מועטים, וכל ימיו הרוויח בכבוד את פרנסתו מנגריית-הרהיטים שלו, הצליח רבי פייבל לחסוך סכום נכבד למען יוכל להתפרנס ממנו לעת זקנתו. רק לרבי שלמה זלמן גילה רבי פייבל את הסוד, שאם יזדקק אי-פעם להלוואה קצרת-מועד בלי רבית לצרכי הציבור, יוכל להשיגה אצלו. חשדן גדול היה רבי פייבל, אך ברבי שלמה זלמן פרוש נתן את אמונו.

ימים ספורים לאחר הפסח הגיעה ההודעה מסניף הבנק הרוסי הממלכתי ביפו, ש"ההעברה" (איבערווייזונג) עבור "כולל" מינסק בסכום של מאה ועשרה נפוליונים זהב, הגיעה בשעה טובה. שמח רבי שלמה זלמן שמחה גדולה, מיהר לקבל את הכסף, ומהבנק שם פניו ישר אל רבי פייבל סטאלער ומסר לו את הסכום כולו על חשבון החוב. מוסכם היה על דעת שניהם, שעם הגיע סכום נוסף, תוחזר לרבי פייבל יתרת החוב.


<- לדף הקודםלדף הבא ->