חוש הבילוש שלא איכזב
לפני שהתחיל להתנמנם, הוציא בקבוק משקה חריף, מזג כוסית לאיציק ואף הוא כילה כמה כוסיות והפציר באיציק שיסכים גם הוא להתבשם בעוד כמה כוסיות מהמשקה ה"מחיה נפשות", כי זה ממריץ את הדם ומחזק את הנשמה. איציק שלא היה טיפש כלל, התחיל לחשוד ב"נוסע המתנמנם" הוא ירד ממקום מושבו והתחיל לטפל בסוסיו, להאכילם ולהשקותם, תוך שהוא שם עין על המתנמנם. באפילה ששררה במקום חש עצמו הלה בטוח; חטט מתחת למושבו של העגלון וסחב את צרוד הנפוליונים. איציק עשה עצמו כאינו רואה והמשיך לטפל בסוסיו.
אחרי כחצי שעה של מנוחה והתרעננות, חזרו הנוסעים לכרכרה, בעוד שהנוסע שנשאר בכרכרה משמיע "נחירה" קולנית כשל אחד הישן שנת ישרים.
רק התחילה הכרכרה בנסיעה, והנה התעורר לפתע המתנמנם, כשהוא תופס את בטנו, ובקול של מתחנן ביקש מהעגלון לעצור, כי תקפוהו כאבי בטן קשים; כנראה בעטיו של המשקה החריף, ועליו לעשות כל מה שבן אדם עושה במקרה כזה…
באין ברירה עצרה הכרכרה, האיש ירד ממנה והתרחק בכוון אילן עבות שמאחוריו עשה מה שעשה. איציק שהיה רגיל באפילה, עקב במבט מצודד אחרי "עשיית הצרכים" של אותו האיש.
איציק המתין בסבלנות עד שהלה "גמר", ואחרי ששב והתיישב על מקומו, הצליף בשוטו והסוסים החלו לדהור.
אחרי נסיעה קצרה, נעצרה שוב הכרכרה והפעם בגין "כאבי בטן" פתאומיים שתקפו את העגלון בכבודו ובעצמו. "כנראה שגם עלי השפיע המשקה החריף", התנצל איציק וקפץ מהכרכרה, והחל להתרחק לכוון אותו עץ עבות, שהזכרנו מקודם.