אבא – התפילין שלי פסולים
ובעוד הנשים "מרעישות עולמות" בפני ארון הקודש הפתוח, והאב השבור והמיואש, מוסיף להרטיב את התהלים בדמעותיו. התנער לפתע החולה, התרומם קמעה, וכהוזה בהקיץ פנה אל אביו ואמר: אבא – הלא התפילין שלי פסולים, למה אינך מתקנם?…
עם גמר דבריו שנשמעו כקול מאוב, נפל בחזרה עם ראש שמוט על הכו, ושקע בתרדמה של עילפון.
האב הנדהם ענה לעומתו בבכי ובדהימה: "מיין קינד, מיין טייערער קינד אתקן לך את התפילין, רק שתזכה עוד לענדם פאר על ראשך הטהור".
עוד באותו יום פתחו את הבתים של התפילין ובדקו שורה אחר שורה, עד שמצאו שבפרשיות "של יד" קפץ הדיו מה"ואו" בפסוק שב"למען ירבו ימיכם"… ויהי הדבר לפלא.
