חושש לזוגות –
רק בכוסות…
למחרת אחרי תפלת ערבית בבית הכנסת "מנחם ציון" שבחורבת ר' יהודה החסיד, כשראה ר' שלמה'לה שר' בייניש מאריך בתפלתו יותר מכפי הרגלו; ראה בכך "הסכמה שבשתיקה" ופנה משם ישר לסוכתו של ר' גרשון.
"מועדים לשמחה" – הכריז ר' שלמה'לה בחגיגיות. ר' גרשון שישב אותה שעה ועיין בספר, הרים עיניו בהשתוממות: "ברוך הבא ומועדים שמחים ר' שלמה! אורח כה נכבד איזו זכות יש לי שזכיתי לאורח כה חשוב בסוכתי. כנראה שימי חג הסכות מסוגלים הם לאורחים חשובים"…
– איזו זכות, אתה שואל ר' גרשון – עשרות הסוכות שהקמת לעניים ולזקנים בערב החג שלא ע"מ לקבל שכר, כלום זכות קטנה היא.
– לפני הכל, יואיל נא ר' שלמה להתכבד ולברך "לישב בסוכה", כמנהג גוברין יהודאין בחג הסוכות. תוך כדי דיבור, כבר היתה שרה גיטל בפנים עם מגש שעליו בקבוק וישניאק, ועוגיות שומשום תאוה לעינים.
הַה, הַה, התלקק ר' שלמה'לה מהמגדנות ומהוישניאק, ותוך כדי טעימה אחר טעימה הפטיר בפנים שמחים, "הלואי ומעדנים אלו כבר יוגשו לאורחים שיבואו לחגיגת האירוסין של בתכם בקרוב"
– אם זה כל כך נעם לחככם. אל יקמץ ר' שלמה וימזוג לו עוד כוסית, עוד ישאר גם עבור האירוסין של רבקה'לה, יש ב"ה די והותר.
– חושש אני לזוגות… התחייך ר' שלמה'לה מלא פיו.
– אם כבודו חושש לזוגות, נמצאת פרנסתו מתקפחת, כי כל כולה קשורה ב"זוגות", ענה לעומתו ר' גרשון בהברקה מחודדת.
– אצלי אין כל חשש ל"זוגות", כי לזוגות שלי מצטרף תמיד הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל "איש ואשה שכינה שרויה ביניהם", ואז כבר ישנם שלשה…