"בעלי המלאכה" שב"שונה הלכות"
הנה יושב לו ר' גרשון שמידט בקצה השולחן עם ידיו המפויחות, ומתפלפל עם מגיד השעור על קוצה של הלכה, כשידיו רב לו בכל נושאי הכלים של השולחן ערוך. לבו של ר' יעקב התחיל נוקפו, על שבשעה שעבד בביתו והתקין את השבכות על חלונות דירתו, התייחס אליו כאל נפח פשוט ולא כיבדו בכבוד הראוי, ואף עמד אתו על המקח. וכי מי היה יכול להעלות על הדעת שמאחורי פרצוף מפויח ומקומט זה, מסתתר אחד מלמדני ירושלים.
כך הלכו ונתגלו לפניו אחד אחד "בעלי המלאכה" שבקרתא קדישא, שאינם אלא תלמידי חכמים נסתרים.
פעם חזר ר' יעקב מהשיעור נרגש ומלא התפעלות, ואמר לאשתו: בריינה, מה שגיליתי היום עולה על כל מה שידעתי עד כה. את זוכרת את ר' שייע לייב בלעכער (הפחח), זה שתיקן לנו את מנורת הנפט של שבת, שיושב על הארץ בבקתת עץ קטנה, מול בית המדרש הוורשאי, ופטיש העופרת בידו, ואינו מרים את עיניו מסדנתו השכובה על הרצפה; זהו צדיק נסתר שאינו פוסק למלמל כל היום בשעת מלאכתו פרקי משניות ומדרשי חז"ל, ובלילה הוא יושב והוגה בתורה עד אור הבוקר, ורק מתנמנם כשתין נשמין. והיית צריכה לראותו יושב בקצה השלחן של לומדי השעור בבית הכנסת "שונה הלכות" ופניו מאירים בזוהר עילאי. קומתו השפופה מישיבה על הארץ, מזדקרת בענוותנות כבושה בשעה שמתבקש להכריע ולהגיד את "עניות דעתו", כלשונו, לגבי שאלה בהלכה, שנתפלגו הדעות בין שומעי השעור. וזאת אחרי שר' שמואל שניידר (שיסד את הכנסת אורחים "תפארת ציון" על אם הדרך ליפו) הכריז שעתה נשמע את דעתו השקולה של ר' שייע לייב, שלבו רחב כפתחו של אולם.
פעם אחרת נתגלה לו הסוד, מהו הטעם שר' ניסן שוסטער (הסנדלר) עוסק רק בעשיית נעלים חדשות, ואינו מקבל נעלים לתקון. כי אינו רוצה להפסיק מלימודו אפילו רגע אחד, ואם יחזיק נעלים משומשות, לא יוכל באותה שעה להגיד דברים שבקדושה. ומי לנו גדול מהגאון והצדיק רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל, הרב מבריסק, שהעיד עליו שהוא מל"ו צדיקים שבדור. ומאותו יום חלץ ר' יעקב את הנעלים שקנה אצל ר' ניסן שוסטער, והחביאם בארון בתור "קמיע".
אחרי כל "הגילויים" הללו נעשה בשרו של ר' יעקב גאלינער חידודין חידודין, והוא אומר לעצמו מה אני ומה חיי לעומת מצוקי וגדולי עולם – הישובים מסביב לשלחן הארוך בבהכ"נ "שונה הלכות" שגופם מצומק ומקומט ונשמותיהם מרחפות בשמי שמים. ואז מתחזקת בלבו ההחלטה להקדיש עצמו ביתר שאת לתורה ולעשיית חסד.