ניצול ממות בזכות "עשירי למנין"
הצלתו וחילוצו של ר' ברל ברגע האחרון מידי המהפכנים הבולשביקים, בדרך נס ופלא אירעו, ומעשה שהיה כך היה:
אף על פי שעשיר מופלג היה ר' ברל, מקפיד היה להשכים קום, מתפלל כותיקין עם הנץ החמה, טועם פת שחרית ויוצא למפעלו שהיה בית זיקוק גדול לסוכר, תוך הקפדה להקדים את פועליו ולשים עין שיהיו כולם במקומם ובתפקידם בשעה הקבועה, ואוי לו לפועל שנתפס בהתרשלות ובאיחור.
עם פרוץ המהפכה הבולשביסטית בשנת 1915 (תרע"ה) הלכו המהפכנים של לנין וטרוצקי והשתלטו עיר אחרי עיר ברחבי רוסיה, עד שבסופה של מלחמה עקובה מדם, השתלטו על רוסיה כולה.
באותו בוקר השכים ר' ברל קום כמנהגו, גמר את תפלתו כותיקין כמנהגו, ואחרי טעימה של פת שחרית, עשה את דרכו בכיוון למפעלו.
עצר אותו יהודי ובדמעות בעיניו התחנן לפניו: הנה ר' יהודי, אנא עשה עמדי חסד של אמת, יש לי היום יאהרצייט של אמי עליה השלום, בא והצטרף כעשירי למנין שאוכל להגיד אחריה קדיש, שמעולם לא החסרתי. ר' ברל היה נבוך מאד. איך יאחר לעסקיו, ומי ישים עין על מאות פועליו שיתיצבו בדיוק בזמן על עבודתם; ומצד שני, טוב לבו ואצילות נפשו מנעוהו מלסרב לתחנוניו של יהודי, המבקש להגיד קדיש לנשמת אמו המנוחה. אחרי היסוס מה נכנע ונעתר להפצרתו של היהודי, ונתלווה אליו לבהכ"נ הקטן שבקרבת מקום.
משנכנס ר' ברל לבהכ"נ, נתמלא כעס ורוגז, בראותו שאינו עשירי למנין אלא הראשון, ועדיין אין אף איש זולתו. התחיל ר' ברל להטיח דברים כלפי היהודי: למה רמיתני, ולמה אתה גוזל את זמני? כלום פועל בטל אנכי – הלא מאות פועלים עובדים תחת ידי בבית החרשת הגדול, ועלי לעמוד ולפקח עליהם, שלא יעשו מלאכתם רמיה ולא יתרשלו בעבודתם.
היהודי לא טמן לשונו בצלחת, וענה לעומתו: לא אתן לך ללכת מכאן. נשבעתי לאמי ע"ה לפני פטירתה, שלא אחסיר אף פעם את הקדיש בשנה הראשונה, ולאחר מכן מדי שנה ביום פטירתה. ועכשיו כשנשתבשו הדרכים, ובגלל מצב החירום שנוצר עקב הקרבות בין צבאות הצאר והמהפכנים הקומוניסטים, קשה לאסוף מנין לתפלה, לא אתן לך ללכת מכאן עד שאגיד קדיש במנין.
– ומה יהיה עם מאות הפועלים המחכים למוצא פי במפעלי הגדול? הטיח כנגדו ר' ברל במרירות.
"לא יקרה כלום ולא יגרע מעבודתם דבר, יודע כל אחד את מקומו ומשמרתו, גם מבלי שתעמוד על ראשם ותנגוש בהם" – סנט בו היהודי, והוסיף: בין כה וכה למי אתה עמל ולהיכן אתה רץ וממהר. בעוד יום יומיים, שבוע שבועיים, ישתלטו הבולשביקים על הכל ויקחו ממך את רכושך ואת בית החרושת שלך, ואילו את המצוה הזאת והחסד הזה שאתה עושה עכשיו, שם כח שבעולם לא יוכל לגזול ממך, ויהיה שמור לך לנצח לעולם הבא.
– מה פירוש יקחו? כלום שלהם הוא זה, כלום לא עמלתי ויגעתי בעשר אצבעותי עד שעשיתי את כל החייל הזה, ובאיזו זכות יקוזו ממני את עמלי ויגיעי – שטויות הנך מדבר, התריע כנגדו ר' ברל.
לא עזרו לר' ברל כל טענותיו, נשך שפתים ונשאר עד שאותו יהודי הצליח לאסוף מנין. הגידו בצוותא כמה מזמורי תהלים, ואמר קדיש.
כחיה הפורצת מכלובה, נמלט ר' ברל מידיו של אותו יהודי, והחל צועד בצעדים מהירים וחפוזים לכוון בית החרושת, כשהוא מציץ מזמן לזמן בעצבנות בשעון הזהב שאחז בידו כל זמן הליכתו.
משהתקרב למרחק של כמה מאות מטרים מבית החרשת, הבחין במנהל העבודה שלו שרץ מולו ומנפנף לו בידיו, ומאותת לו בתנועה: עצור!…
כשהוא מפוחד ומבוהל כולו התקרב לר' ברל וצעק אליו: ברח מיד, חייך בסכנה! – הבולשביקים תפסו את המפעל ומחפשים אותך; ברח מהר לאן שישאוך רגליך, והתחבא מהרוצחים המבקשים את נפשך.
ברגע האחרון ממש הצליח ר' ברל לחמוק מצפרניהם של הבולשביקים, כשהוא מתחבא באחד המרתפים בעיר, כשגם אשתו הצטרפה אליו. בדרכים נפלאות ובנסי נסים, חמקו ר' ברל ואשתו מרוסיה והגיעו לפולין.