העליות הראשונות
כאגדה דמיונית נשמעים היום הסיפורים הדראמאטיים על ראשוני העליות לארץ-ישראל של תלמידי הבעש"ט והגר"א, של הפרושים ושל חסידי חב"ד מלפני כמאתיים שנה, כאשר הנסיעה מאירופה לארץ-ישראל נמשכה חודשים ארוכים ולפעמים אפילו שנה תמימה. אומנם, התהלכו כבר אז אוניות קיטור שחצו ימים ונהרות, כשארובותיהן פולטות עשן סמיך ושחור מדוודיהן שהוסקו בפחם, אלא שלא כל אחד מאותם חובבי-ציון, ראשונים ואמיתיים, יכול היה להרשות לעצמו מותרות של נסיעה באוניית-קיטור, שאעפ"י שלא נועדו מלכתחילה לבני אדם אלא למשאות, נחשבה הנסיעה בהן לתענוג שרק בעלי-יכולת הרשו לעצמם.
ראשוני חובבי-ציון אלה, שנתקפו בגעגועים לירושלים ונפשם כלתה לעלות ולחונן עפרה, רובם-ככולם עניים מרודים היו, שכחרדת-עוניים כך עוצמת תשוקתם להגיע לארץ-ישראל בכל הדרכים האפשריות והבלתי-אפשריות. אפופיאות אפופות-הוד שלא נכתבו ולא סופרו עדיין די הצורך הולידו עליות ראשונות אלה. עזי-נפש ואמיצי-לב היו גיבוריהן, שקמו ועזבו את מקומות-מושבם בגולה ושמו פעמיהם לארץ-הקודש, מי ברגל ומי ברכב, מי באוניית-מפרש ומי בעגלה רתומה לסוס דל ועלוב. ספריות שלמות ניתן למלא בתיאורי-הרפתקותיהם של גיבורי-רוח אלה. מן המפורסמים שבהם הוא סיפור עלייתה ברגל של הקבוצה ההונגרית, שכללה את ר' יהושע שטמפר, ר' דוד גוטמן ור' אליעזר ראב, שנטשו את עיר-מולדתם בהונגריה והלכו ברגל לארץ-ישראל דרך יוגוסלביה, טורקיה וסוריה עד שהגיעו לירושלים, ומתוכה יצאו והקימו את אם-המושבות פתח-תקוה.
לא פחות דראמאטי הוא סיפור עלייתה של קבוצת החסידים הראשונה בראשותו של רבי מנדלי מפרמישלן. שלושים נפש מנתה הקבוצה, שאהבתם את ארץ-ישראל לא ידעה גבול, ובמסירות-נפש ממש עשו את דרכם עד שבאו אל המנוחה (ולעולם לא אל הנחלה) בצפת ובטבריה. ממקורות מהימנים וממכתבים מקוריים נמצאנו למדים, שקבוצה זו יצאה לדרכה בי"ב בתמוז תקכ"ד (1764) והגיעה לחופי הארץ בי"ב בתשרי תקכ"ו (1766). הווי-אומר שלא פחות מחמישה-עשר חודשים טולטלו בדרך עד שהגיעו מפודוליה לארץ-הקודש. הקבוצה השנייה של תלמידי הבעש"ט, שמנתה כשלוש מאות נפש, אנשים ונשים וטף, בראשותם של רבי מנדלי מוויטבסק, רבי אברהם מקאליסק ורבי ישראל מפולוצק, בטוחה היתה שמן השמים סייעו לה וזכו לקפיצת-הדרך ונסיעתם לארץ-ישראל נמשכה רק… חצי שנה. הם יצאו מרייסין בחודש אדר תקל"ז (1777) והגיעו לארץ-ישראל "כעל כנפי נשרים" ביום ה' באלול של אותה שנה.