אתרוג מהודר בראש דאגותיו
משנכנס אלול, כבר החל לדאוג לאתרוג. נוהג היה לעקוב אחרי מועדי יציאותיהם של סוחרי האתרוגים לקטיף האתרוגים הבלתי-מורכבים, בעיר שכם ובכפרים הערביים קאבו שליד בתיר (ביתר הקדומה) ואום אל-פחם, שהיו אתרוגיהם מוחזקים מדורי דורות כבלתי מורכבים. כי רוב האתרוגים שבפרדסי היהודים, גדלו על עצים שהורכבו עם עץ הלימון; וזאת בגלל חולשתו של עץ האתרוג, שמכל עשר או עשרים שתילים, רק אחד נקלט ומשתרש. וגם אלו שנקלטים ומשתרשים, פירותיהם דלים ומלאי קוצים, עד שכמעט קשה למצוא אחד מהם עם פיטום בראשו. כי מרוב חולשתו, הפיטום נופל תוך כדי גידולו על העץ.
כאשר חזרו הסוחרים מהקטיף הראשון של האתרוגים, כבר המתין להם רבי יעקב מאיר ליד פתח בית העסק. הוא עקב אחריהם בעת שהפשילו את אניצי הפשתן ומיינו את האתרוגים לראשונים, שניים ושלישים. משצדה עינו החדה אתרוג מהודר, היה מזנק ממקומו, ומבקשו לקחתו בידו ולבודקו, מתוך רצון לקנותו, אם אכן יימצא כזה שלבו חפץ.
משהרגיש הסוחר בכך, מיהר להחביא את ה"מהודר" בערימת אניצי-הפשתן, בדחותו מעליו את האברך הקבצן, הנוהג מעשה גביר וחומד לו אתרוג המיועד למיוחסים בלבד.
לא הועילו מחאותיו ותחנוניו של רבי יעקב מאיר. – "אחרי שיהיה לי אתרוג עבור ר' פייטל מינסקער, ור' תנחום ביאליסטוקער וכו' – תוכל לבא ולבחור מבין אלו שישארו" – הזדעק כנגדו ר' הֶערש מֵיילַאך הממולח.
כבש רבי יעקב מאיר את עלבונו וניסה את מזלו אצל סוחר שני ושלישי, עד שהשיג את מבוקשו בדמים מרובים.
פעם אחת, קרה לו שבעל כרחו נשאר עם אתרוג שלא היה לרוחו ולרצונו. אותה שנה שחונה היתה. נעצרו הגשמים, העצים כמשו, האתרוגים המעטים שהבשילו פגומים היו, ואתרוג אפילו בינוני – יקר המציאות היה. על האתרוגים המעטים, הכשרים לברכה, רבו הקופצים מבין התקיפים בעלי ההשפעה והממון, ולהתמודד עם תקיפי העיר, שאין כסף נחשב אצלם לכלום, היה למעלה מכוחותיו.
