שבת מלזעוק – וישועה קרובה לבא
סיפור אחר שנרשם מפיו של ר' יוסף לוי חגיז, התרחש בזמן מלחמת העולם הראשונה, ואף הוא מתקשר במסירות-נפש למען קדושת השבת.
מתוך עשרת קבין של פורענות שירדו על ארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה, תשעה מהם נטלה ירושלים. הרעב, המחלות ושאר הפורענויות שירדו עליה דילדלו את יהודי ירושלים מחמשים אלף שמנו בהתחלת המלחמה, לעשרים וחמשה אלף בסופה.
כבר בשנה הראשונה של המלחמה, שבת המסחר בעיר, ואין לך יום שקללתו איננה מרובה מחבירו. אף מסחר הנייר של ר' יוסף לוי, שהיה אחד מהעסקים המשגשגים בעיר, נסגר על מסגר – אין קונים ואין מדפיסים – כל אחד שקוע וטרוד בהשגת פת לחם להשקיט רעבונו ורעבון בני ביתו, ומי זקוק לגליון נייר, כשככר לחם היה למצרך נדיר ומבוקש ביותר.
קם ר' יוסף לוי ועבר עם אשתו להתגורר ביפו, שהיתה עיר הנמל הראשית של ארץ ישראל, ועדיין היה בה המצב יחסית טוב לעומת ירושלים. לר' יוסף לוי היה סניף למסחרו ביפו עוד לפני שפרצה המלחמה. לא עברו ימים מרובים, וגם ביפו נסגר ונתחסל עסק הנייר, ור' יוסף לוי השקיע עצמו בטפול בפרדס התפוזים שהיה לו בפתח תקוה.
המצרך המבוקש ביותר, אחרי המזון, היה הדלק. באותו זמן היה מייבאים את הנפט בארגזי-עץ, כשכל ארגז הכיל שני פחים של הנוזל היקר, מדת הפח עשרים ליטר.
הנפט שימש גם לבישול וגם למאור, כי המלה "חשמל", היתה ידועה ליהודי ארץ ישראל רק מתוך נבואת הנביא יחזקאל על נהר כבר שבבבל. ואילו מאור "האלאקטריק", היה שייך לסיפורי הדמיון שתיירים מארצות הגולה, סיקרנו בהם את מוחותיהם של תושבי הארץ, שעיניהם נעשו טרוטות מעששיות הנפט, מעלות הפיח והעשן.
ומכיון שהנפט היה למצרך כה נדיר ומבוקש, החלו הבריות אוגרים ומחביאים אותו במקומות סתר, שעין השלטונות החמסניים לא תגיע אליו. ופקודה ממשלתית יצאה, שכל אדם שיימצא אוגר נפט מעל לכמות הסבירה של תצרוכתו היומיומית, ייענש בכל חומר הדין, ואף צפוי לעונש מות.