לולב שזור בחוטי זהב
על מדת הידורם של אנשי ירושלים במצוות לולב מספרת לנו המשנה: "אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות (חוטים דמוי שרשרת) של זהב". (סוכה לו-ב). ואל יעלה מישהו על דעתו, שמתוך שמשופעים היו בכסף וזהב, נדבק בהם שמץ של התרברבות והתייהרות – לא מיניה ולא מקצתיה. אין אנו מוצאים בשום מקום אסמכתא לכך, שאנשי ירושלים מתייהרים היו – אלא מתוך שהיתה חביבה עליהם מצווה זו של "ולקחתם לכם פרי עץ הדר וכפות תמרים", קיימוה על הצד המהודר והנאה ביותר. כי לא היו כאנשי ירושלים שהיו מחבבים ומהדרים במצוות, אף למעלה מהישג ידם.
אחד משרידי אותו דור של "אנשי ירושלים" היה רבי אברהם אהרן פראג, שאף-על-פי שביתו היה ריקם והוצאותיו מרובות על הכנסותיו, היה משתדל לקיים מצוות ארבעה מינים בהידור מיוחד שאין למעלה הימנו. ובכסף הנדוניה שקיבל בעת חתונתו, הזמין אצל צורף חוטי זהב שזורים בכדי לקשט בהן את לולבו, זכר לאנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב.
ולא רק לולבו היה המקושט ביותר בעיר, אלא גם סוכתו של רבי אברהם אהרן היתה לשם דבר, והיתה משמשת מוקד לביקורי תיירים וסתם עמך. כל הקישוטים היו מעשה ידיו, כי אומן-יד היה, ומנהגו היה בכל שנה לחדש בה דבר. ולא היתה סוכתו של אשתקד, דומה לזו של השנה, כי עצם השוני וההתחדשות, חלק מנויי הסוכה הם.