הלילה הראשון מחוץ לחומה
בלילה הראשון נשאר ר' זלמן ללון בשכונה החדשה, בכדי לעודד את רוחם של המשתכנים הראשונים, שלבם רעד ופחד מלהשאר בלילה בלב השממה, מופקרים לשודדים ולרוצחים. ומכיון שר' זלמן נשאר ללון אתם, נתחזקה רוחם וסר פחדם.
ליל שימורים היה הלילה הזה לר' זלמן, כולו נפעם ונרגש היה מהתגשמות חלומו. האמנם הפך החזון למציאות; ובמקום סלעי המגור מתנוססים לתפארה בתים ראשוני מבשרי גאולת שממת ציון וחרבות ירושלים. התוכל עט אנוש לתאר מה שהתרחש אותו לילה בנפשו הלוהטת של הגבר שראה בעני העם השב לציון, וקם לגואלם ממצוקתם ולהרחיב את גבולם. בדירת אחיו ר' אברהם, שהיה בין עשרת המתיישבים הראשונים, התהפך ר' זלמן על משכבו עד שהפציע השחר, ואז קם ונגש לחלון להשקיף על המרחב השומם והמסולע, שעדיין מצפה ומחכה לבנים השבים שיגאלוהו משממונו. ותוך שהוא עומד ומשקיף, נתלהט כולו באש אהבת עיר האלקים וקפץ ונדר: "אם יהיה אלקים עמדי והבונה ירושלים בעזרי – לא אנוח ולא אשקוט עד שכל השממה הזאת תיהפך לקריה לתפארת שוקקת חיים, שקול התורה והתפלה יתרונן ויתנשא ברחובותיה, מפיהם של שבי ציון וגואלי חורבות ירושלים"!
בבוקר התפללו בצוותא כותיקין בבית כנסת מאולתר וארעי. ר' זלמן ירד לפני התיבה וזימר את הקפיטל "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" בלחן מיוחד שחיבר לכבוד המאורע, כשהקהל עונה אחריו פסוק בפסוק.
פסוקי ההלל שנאמרו באותו בוקר כאילו חוברו ע"י נעים זמירות ישראל במיוחד למעמד זה. "מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה" – ענו כולם ואמרו כשהם פוצחים בשירה אדירה, וממשיכים פסוק בפסוק: "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", וכן הלאה, והיה נדמה שדוד המלך בעצמו מלווה אותם בכינורו בעת שהם מלבישים את פסוקיו הנבואיים על עצמם ובשרם וסיימו בקריאה אדירה: אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא! שליכדה את כולם וחישלה אותם לעמוד בכל הנסיונות וההרפתקאות שעוד היו צפויים להם.