מלא חפנים נחת
אף הקב"ה הטוב ומטיב, לא קיפח את ר' גרשון ושרה גיטל, והעניק להם מלא חפנים נחת ואושר מבתם יחידתם, שגדלה והתפתחה בנוי ובמדות טובות ובנועם הליכותיה. וכשהתחילה ללכת ל"חדר" של הבנות, עלתה על כל בנות כתתה, בלמודים ובהתנהגות, ו"הרעבעצין" לא גמרה עליה את ההלל.
כשסיימה רבקה'לה את חוק למודיה היסודיים בבית הספר לבנות, המשיכה ללמוד את מקצוע התפירה, כי ידי זהב היו לה. וכשגמרה את כל כמות "ההשתלמות" של הימים ההם, לא בזבזה את זמנה לריק. היא התמסרה כולה לעשיית חסד עם הבריות, כפי שראתה ולמדה אצל הוריה, והיתה מבקרת לעתים תכופות אצל זקנים וזקנות גלמודים לסעדם ולהחיותם; וכן אצל משפחות ברוכות ילדים שהיו זקוקות לעזרה.
הימים חלפו והשנים נקפו ורבקה'לה גדלה וצמחה כשושנה על יבלי מים, כשהוריה מדושני עונג ונחת. וככל שגדלה והתפתחה, גברה תשוקתם של ההורים להגיע ל"תכלית" ולראותה זוכה להקים בית עם חתן תלמיד חכם, הדומה לה במדותיה ובמעלותיה המיוחדות.
וכמה מאושרים היו ר' גרשון ושרה גיטל, כשפתחו באיזה יום אחר הצהריים את הדלת ובחלל הפתח הופיעה הדמות המיוחלת שהיתה ידועה בשם "באשקה די שדכנטע" (באשקה השדכנית).
אחרי כמה דברי נימוסין קצרים, ניגשה באשקע "ישר לענין" ושטחה רשימה של בחורים טריים שזה לא מכבר הגיעו לפרקם, ואשר לפי מיטב דעתה המקצועית באים בחשבון ליפול בחלקה של בתם החסודה והצנועה.
– "זה הכל מה שיש לך להציע"? הפטיר ר' גרשון בנימה אדישה. "נעיין ברשימה ונודיע לך"… היתה זו תשובה מתחמקת שנאמרה רק מתוך נימוס, כי ר' גרשון לא מצא אף שם שיתאים למה שהוא מחפש.