כד. כלל החקים לעתיד
ויסוד המצוה כאן נעוץ בעומק המרחק של העתיד היותר רחוק, הצופה לשכלול רוחם של החיים כולם במעלה היותר עליונה ונפלאה, ממה שאפשר לנו לצייר, ומפני שכלל החקים פונים בעיקרם אל העתיד, שהיא תעודתם העיקרית, המקדשתם בהוה בתור זריעה והכנה לעתיד לבא. על כן בעלי ההוה, האומות ויצה"ר משיבין עליהן, ומונין אותנו בהם40.
גלי ים זועף של המון מים רבים, גלי דמיונות שוא מציורי ההוה הקטן לבדו, באפס קשר אל מקור העתיד, גלי ים שאון המון אדם רב, ממלכת גוים עריצים, מקדשי ההוה בתור דבר שלם של החיים, מתנשאים להטביע את הספינה הקלה, הצפה על פני המים, כמלאכים קלים; בכלי גמא על מים רבים, ספינת כנסת ישראל, החותרת לבא אל חופה, בהאבקה עם משברי ים ההוה וגליו. אמנם היא מחוללת ים, באלוותא דחקוק עליה אהיה אשר אהיה41, המקשרה אל העתיד, על ידי שמירת החוקים, ששם הם שתולים, בתשובת חקה חקקתי גזרה גזרתי, אי אתה רשאי להרהר אחריה42. כי לפני מי צפוי העתיד עם כל פרטיו, כי אם לרבון כל העולמים, המגיד מראשית אחרית.
רק בבא המועד המאושר, אז יוכר ויוחש בעין, כמה גדולה היא מדת התועלת, שקנו להם בני האומה הנפלאה הזאת, שאין דומה לה בכל העמים תחת כל השמים, לשום לפני כל באי עולם שערים ערוכים בכל ושמורים, פתוחים אל היכל ההשלמה האנושית, היותר קדושה ורוממה.
40. תורת כהנים, פ' אחרי, פרק י"ג. ופרש"י שם, יח, ד. תנחומא מ"ב, פ' חקת, כ"ג. ומדרש רבה שם, פי"ט. ופרש"י שם יט, ב. ומס' יומא סז:
41. בבא בתרא, ריש פרק המוכר את הספינה, דף עג: האי גלא דמטבע לספינה, ומחינן ליה באלוותא דחקיק עליה וכו'.
42. תורת כהנים, ותנחומא, ורבה, ופרש"י, שם ושם, ויומא שם.