ז. מרכז ארבע הרוחות בציון

המקום היותר עלול לקבל בתוכו את שפעת כל הזרמים כולם, האלהי, המוסרי, ה אמוני, והלאומי, בתכלית החיים והאורה, אשר פריו יוכל להיות נכר בקרוב בימינו, ושרשיו יכו בעומק להיות למחיה לדור דורים, הוא החלק הנעזב כמעט של דרישת טעמי מצוות, אשר יזריח אור גדול על העולם המדעי של היהדות לשובב את בתיבותיה.

אמת הדבר, שמאז גנוזות היו כל אלה הנטיות ברוח האומה. אבל הגלות צמקתן, ובתוך הנטיה הנכרת האמונית לבדה נכללו בדרך עבור שלשת הנטיות הנשארות. הרוח לא נתן מנוח, ולפעמים התפרצה איזו נטיה לצאת באופן מובלט, כמו, הנטיה האלהית, על ידי הפילוסופיה והחסידות המוסרית, על ידי ההומניות לכל צבעיה, והנטיה הלאומית על ידי תסיסתה בימינו.

אמנם כל אלה הרעישו את היהדות האמונית בצאתן ממנה והרבו את חבליה, המעיטו את לשדה במצצן ממנה את ליחה. על כן הננו רואים ומשתאים על נטילת היהדות האמונית אחרי התעוררות הלאומית דוקא.

וזהו פשוט, מפני שהוא לה המשבר המאוחר, אשר מצץ את דם התמצית, שהיה בלוע בקרבה עד הזמן האחרון.

לא יוכלו אלה הדברים ללכת במסלולם הפרוע. הננו נזקקים לתקן ברוח גבורה ודעת את הקלקולים שקדמו. ועלינו להשיב את כל הרוחות, אשר נתפזרו, אל מרכזם, לאסוף נדחי ישראל ונפוצות יהודה הרוחניים, אל אדמת הקודש, אל המקום המוכשר להוצאת האידיאלים כולם במתכונתם מן הכח אל הפועל, לא על ידי יחידים וכתות, כי אם על ידי האומה, על ידי כל קהל עדת ישראל, אשר יציץ ופרח בארץ חמדה, בנחלת צבי צבאות גויים.

כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם.