א. יסוד טעמי המצוות – העתיד *

החוט החורג, העובר בתוך טעמי המצוות של הרמב"ם ז"ל, הוא יסוד מחית עבודה זרה. בזה יש אמנם כח קולטורי יפה של העבר, המפיח גם כן רוח חיים אידיאליים, גאון לאומי של השתתפות גדולה בבנין העולם הרוחבי והתרבותי. אבל בטבעו הוא הולך ומתחלש. כי נקודת הזוהר היותר עליונה אצלו הוא העבר.

ואולם באמת הרי היסוד, היותר עקרי, הגנוז ומקופל בטעמי המצוות, ונמוקיהן, הוא העתיד.

העבר לבדו, אף על פי שהוא נכבד מאד, מכל מקום יכול הוא לבוא עד לכדי ערך של ידיעה ארכיאולוגית, שאין בו תוכן לחיים בפועל. וההוה לבדו בודאי לא יספיק להזריח אור אידיאלי, המרומם את הרוח, וממלאהו שידה והופעת קודש.
ואולם כאשר יגיע זרם החיים של העבר דרך ההוה אל העתיד הגדול, ההולך ומאיר, או אז ישתלמו תנאי החיים בתוך הרוח המדעי הזה, הן בעצם יקרת המדע הנשגב הזה לעצמו, והן בפעולתו לתחית היהדות.