ג. הערת התורה והערת השכל
בפרטן של בני אדם, יפה פירש החסיד בחובות הלבבות8, שיסוד המוסר בנוי על יסודן של שתי הערות, הערת התורה, והערת השכל. והערת התורה מביאה להערה השכלית. כשהיא משתלמת באדם, הוא מוסיף על ידה ללכת באורח צדקה גבוהה ונעלה. ותכליתה של הערת התורה היא גם כן להביא את האדם לההערה השכלית השלמה. כמשפט פרטי בני אדם, כן הוא גם משפט הכלל. אלא שדרך הפרטים קצרה וישרה, ודרך הכלל ארוכה וסבוכה. התורה הכינה את ההערה התורית, כפי אותה המדה הראויה לאדם, בשיקול דעתו של אל דעות נותן התורה, ברוך הוא, באופן שבכללו יבוא האדם גם על ידה לההערה השכלית, כשיהיה בכללו כולו ראוי לה. ואותה הערה השכלית, שהיא בעת ירידת הרוח נחלה רק לחלק קטן מבני אדם, מחסידים וחכמים נשאים שבהם, תהיה דרך הרבים, כשיתקיים מה שכתוב, וכל בניך למודי ה'9, ונתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה10. אלא שאנו צריכים להסתכל באותם הרשמים שהניחה תורה, שעל ידם יחזור המאור האלהי השכלי לבא.
מובן הדבר, שאין אנו יכולים כלל לקבוע זמנים לאותה ההתנשאות, והיא מונחת באותה התיבה הרחבה, שכוללת תכונות שונות נעלות זו מזו, היא תיבת לעתיד לבוא, שכוללת גם כן בחלקיה, ביאת המשיח ותחיית המתים. לא על הזמנים ותארם אנו דנים, כי אם על הרשמים שהניחה תורה, שאנו מוצאים בהם מהלך האידיאלים.
8. חובות הלבבות, שער העבודה, סוף הפתיחה, ופ״א—פ״ה.
9. ישעיה נד׳ יג.
10. ירמיה לא, לב.