ב. לא הותר בשר לאדם הראשון
אין ספק לכל איש משכיל והוגה דעות, שה רד יה האמורה בתורה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ2, איננה מכוונת לרדיה של מושל עריץ, המתעמר בעמו ובעבדיו, רק להפיק חפצו הפרטי ושרירות לבו. חלילה לחוק עבדות מכוער כזה, שיהיה חתום בחותם נצחי בעולמו של ד' הטוב לכל, ורחמיו על כל מעשיו3, שאמר, עולם חסד יבנה4.
וביותר שכבר העידה תורה, שפעם אחת התאוששה האנושות בכללה להתנשא אל מצב המוסר הרם הזה, כפירושם של חז"ל בכתובים, המוכיחים, שאדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה. הנה נתתי לכם את כל עץ זורע זרע לאכלה5. רק אחר שבאו בני נח, אחר המבול, הוא שהותרה להם, כירק עשב נתתי לכם את כל6. ומעתה האפשר הוא לצייר, שתהיה נאבדת לנצח טובה מוסרית רבת ערך, שכבר היתה במציאות נחלה לאנושות. על אלה וכיוצא באלה נאמר, אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק7. העתיד הוא ירחיב את צעדינו ויוציאנו מן השאלה המסובכת הזאת.
2. בראשית א, כח.
3. תהלים קמה, ט.
4. שם פט, ג.
5. סנהדרין נט. ופירש״י וראב״ע ורמב״ן עה״כ בראשית יא, כט. ור״י דון אברבנאל שם.
6, בראשית ט, ג. ופירש״י שם.
7. איוב לה, ג.