ה. המצוות בסדר אכילת בשר, ושעטנז
הנה באו המצוות בסדר אכילת הבשר בצעדים המובילים אל המטרה העליונה.
בעלי החיים המותרים לאכילה הנם מוגבלים מהיותר נאותים לטבעי האדם.
כסוי דם החיה והעוף, שהעול הנעשה עמהם הוא יותר ניכר ובולט וקרוב להתגלות, הם אינם ברובם סמוכים על שלחן האדם, ואינם מטרידים אותו בטפולם ובשכלולם. אשר יצוד ציד חיה ועוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו4. הכרת החרפה היא התחלת רפואת המוסר, למען תזכרי ובושת, בכפרי לך5. כסה הדם. הסתר חרפתך. הפעולות תעשינה את פרין, בהמשך הזמן תחנכנה הדורות. המחאה האלמת, כשתבוא עתה, תהפך לקול מרעים, ברעש גדול ואדיר, ותצליח את דרכה.
צווי הזביחה, במערכה מיוחדת, בהקלת הצער, כבר תופש הוא את הרושם, שלא עם דבר של הפקר, עם אבטומט שאין בו רוח חיים, הנך עוסק, כי אם עם נפש חיה. מה שכתוב בהקפת הגויל של אותיות5א כאלה יקרא לעתיד, בעת הכשר הלבבות.
רגשי הלב של החי, רגשי המשפחה שלו, אותו ואת בנו, ומעבר מזה הפרעת רגש המוסר בידים, בזה שהאכזריות בולטת דוקא על ידי הריסת המשפחה, שלוח האם מעל הבנים, היא מתקבצת להד של דימונסטרציה אדירה לקראת העול הכללי, המעורר כל לב, ומרוה טל חיים, גם לנשמות נדחות, אטומות לב מרוב חלי וקצף.
הבהמה המתפרנסת על שלחן האדם, אין המחאה האלהית יכולה לבוא נגד זכויות האדם עליה, כי אם בזמן מאוחר מאד, אשר פינוק הטעם של העובדים כבר יהיה למקור של נדבה קבועה וצדק גלוי. והאלפים והעירים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו, אשר זורה ברחת ובמזרה6.
איסור החלב בא לעומת זה בקול ענות חלושה. אם בהכרח, למען חזק כוחותיך, תזבח את החי אשר עמלת בהזנתו, אמנם לא בשביל התאוה הפחותה של הזלילה התאונית הבוחרת במשמן, ביחוד אצל האדם הילדותי, תעשה זאת. הלוקסוס הפראי של אכילת חלב ודם, בתור רווחא לבסומא, כשנאסר, נוטל הוא את העוקץ היותר חד של הזלילה האכזרית, אשר תוכר פעולה זו רק בביסוס שלם של תרבות משוכללת העתידה לבוא.
גזל המשפט של הרכוש הולך הלוך ומתרשם באיסור שעטנז. לא לך להתאים את חופש השמוש של הצמר הנעשה מהכבשה התמה עם השמוש הרחב של הפשתן, הבא לך בעבודה קולטורית כשרה ונעימה.
עוד אמנם יעלה החי במעלה קולטורית על ידי הרדיה המוסרית העליונה, עד שהשתתפותו האידיאלית עם התכונה היותר מלאה כבר תהיה לא נפלאת ולא רחוקה. על כן קח לך בציצית לתכלת, ולבגדי כהונה, בחופש והרחבה, תערובות צמר ופשתן דוקא.
תערובות הבשר והחלב, זהו כבר עון כבד, עבודה משוזרת כולה בעושק החיים, עושק הנפש והרכוש. והחלב הטבעי כל כך ליונק הרך, למען יתענג על שדי אמו, לא נוצר רק להלעיט בו את קיבתך, בהיותך כל כך קשה ואכזר, עד כדי אכילת בשר. זכות היונק קדומה וטבעית יותר מזכותך עליו.
וכשם שכיסוי הדם מקרב את הלא תרצח עד גבול החי, ואיסור בשר בחלב, וכלאים, את הלא תגזול ולא תעשוק, כך מקרב הוא איסור הטריפה את חובת הסעד וביקור חולים, אל גבול החי. רחם, לפחות, על האומלל, אם ערל לבך מרחם על הבריא והחזק.
4. ויקרא יז, יג.
5. יחזקאל טז, כג.
5א. עיין מנחות כט. שו"ע יו"ד רע"ד, ס"ד "שכל אות תהא מוקפת גויל מארבע רוחותיה".
6. ישעיה ל, כד.