לא. עולם חדש
אז בצמאון פנימי יתור לו האדם חלקה לעשות בה צדקה, לשפוך עליה מרוח חסדו המלא, ולא ימצא, בהיות כבר בני אדם כולם מאושרים, חיים חיי עונג נחת והצלחה, חומרית מוסרית ושכלית.
אז יפנה לו האדם עם אוצר חכמתו, ידיעותיו ונסיונותיו אל אחיו הנמוכים, האלמים האומללים, בעלי החיים הללו בכללם, וימצא עצה ותושיה לרוב לשכללם, ללמדם ולהשכילם לפי ערכם, מעלה אחר מעלה. אין ספק בדבר שיגדיל האדם מעשהו בזה, כאשר יבוא המועד הנכון לו לפנות למקצע זה. ונעלה מכל ספק, שיגדיל האדם ויאדיר את תורת השכלת בעלי החיים והתפתחותם החמרית, וביותר המוסרית והרוחנית, במעלה נשאה כל כך, עד שאי אפשר לנו כלל לצייר אותה במצב ההוה, המלא שפלות ועכירות דעת, עד שיקבלו כולם צורה חדשה ונשאה, עולם חדש. אי בעו צדיקי ברו עלמא57.
57. סנהדרין סה: