כג. היתר שעטנז בציצית ובגדי כהונה

ביותר מובלט הדבר, שבצד העבודה האלהית, שתעודתה כל כך נשגבה, להעלות את משאת החיים בכללם לרום ערכם, – שגם האדם ביחש לקניניו, הנה השורה הראויה והישרה להרשים כבוד אלוה נורא הוד, הוא מצווה ועומד, בכל מאדך -, אין מקום להגביל הכרת קנינים של בעלי חיים באופן ידוע.

ועל כן אין ערך לחק איסור שעטנז צמר ופשתים יחדיו בציצית, ולא בבגדי כהונה. ויהפכו למצוה חמורה על כבוד החיים כולם, ועל מה שראוי להיות נדבת לבבם, בקחת מרכושם הטבעי בלא הגבלה ומעצור, לכל דבר המשמש לעילוי כלל האנושיות.

כי סוד עבודת ד', שראוי שיתנדבו גם הם בטוב לב לקחת חלק בתכליתה הטוב, היוצא מהתגלות האנושיות, שמצטרפת לכלל המציאות, שהם בעלי החיים עצמם גם כן בכללן.