פרק כא' – מצודת היהודים בצפת
עם שיבתו של רי"ק לעירו שוב ציפתה לו עבודה רבה. חלק חשוב מיומו היה מקדיש לעיסוקו כראש בית הדין הגדול.
זאת היתה המשרה הרמה ביותר בכל ארץ ישראל. שכן הוא שימש כתובת להפנות אליה את כל הבעיות החמורות מארץ ישראל ומכל תפוצות הגולה.
למשרה זו מינו את מרן עוד בשנת רח"צ כאשר התברר לחשובי צפת שעזיבתו של מהר"י בירב את העיר היא סופית, ואין בדעתו לשוב, קמו ומינו פרנסי העיר את מרן ה"בית-יוסף" לראש אב בית דין.
על היקף פעילותו באותן שלוש עשרות בשנים ויותר, ניתן ללמוד מספרו שו"ת (-שאלות ותשובות) "אבקת רוכל" המכיל מאות שאלות ותשובות.
אולם לא רק בענייני הלכה עסק רבנו. ר' יוסף התעניין גם בצרכיה הבטחוניים של העיר. בשנים ההם היתה צפת נתונה לשליטתו של המושל בדמשק. אם היה זה שליט חזק, וחייליו הגיעו עד לגליל – היו היהודים מוגנים ושקטים. אבל אם היה זה שליט חלש, וצבאו התרכז בבעיות סביב בירת החבל – דמשק, היו היהודים נתונים לביזת פלחים ערבים וחייהם בסכנה תמידית.
כדי להגביר את הבטיחות בעיר עלה בדעתם של מנהיגי העיר – ומרן בראשם, לשלוח שליח אל הסולטן בקושטא ולבקש ממנו לבנות חאן במקום גבוה בעיר.
מטרת החאן היתה כפולה. אחת, שהמקום ישמש חניון ומלון לשיירות ולעוברי דרכים שבו יוכלו להיות בטוחים. והשניה, כי מקום זה ישמש מעין מבצר להגנה על העיר כולה.
עמדו פרנסי העיר, מינו שליח לדבר זה והכינו מכתבי בקשה לסולטן ולקהילת יהודי קושטא, כדי שזו תסייע לשליח בכל המתבקש. אלא שברגע האחרון החליט השליח לבקש שכר טרחה בגובה של אלף פלוריינים (- שם של מטבע ונציאני ששלט באותם ימים באגן המזרחי של הים התיכון). שמעו נכבדי צפת והזדעזעו. אלף פלוריינים היו הון רב. התכנית התבטלה.
חלפו שנים. שוב אירעו התנפלויות על יהודים, פלחים (-עובדי אדמה ערביים) שדדו את משק בעלי החיים של תושבי הפרברים. הרגשת הביטחון התערערה. אבל, זכו יהודי צפת ונעשתה מלאכתם על ידי אחרים: יום אחד הגיע לעיר המשנה לשליט דמשק, הוא ביקש לבנות חאן כדי להשכירו לכל דורש.
חכמי צפת החליטו למנות את ר' משה ביבאס לסייע בידי נציג השלטון העות'מני. בתחילה איתר הבונה מקום גדול בפסגת בנייני העיר, שיתאים לבניית מצודה מעין זו. אחרי כן החל משא ומתן עם בעלי הקרקעות על מכירתם.
ר' משה ביבאס עמל קשה והצליח לסיים את העסקות הללו. לא חלפו ימים רבים ומעשה הבנייה החל: אבנים נערמו במקום, הבנאים החלו במלאכתם ובניין מדהים בגודלו החל להתרומם לגובה של ארבע קומות ולאורך של 600 מטר.
הרגשת בני צפת השתפרה. – פה יעמדו שומרים שישמרו את החאן ומתוך כך ישמרו גם עלינו מפני שודדים. הפלחים הערביים שוב לא ישדדו בקלות כזו את בהמתנו ורכושנו.
בפסגת ההר הזה התנוסס "חאן אל פאשה" או "מצודת היהודים".
את שרידי חורבותיה ציר הצייר,
לפני כ-200 שנה כאשר הוא מתבונן במקום מכיוון הרובע הערבי.
מעברו השני של ההר, למרגלות המצודה השתרע הרובע היהודי שבצפת.
